ניהול אמנותי: לי היא שולוב
אוצרות: הילי וורטמן מויאל, דביר שקד
פתיחה חגיגית: יום שישי, 12.4.2024, בשעה 11:00
נעילה: 22.6.2024
הכניסה חופשית
סדנאות האמנים ירושלים חוגגות 40 שנה להיווסדן. לכבוד ציון הדרך המשמעותי, תיפתח ב-12 באפריל תערוכת ענק המתפרשת בכל חללי הסדנאות, בהם יוצגו עבודות של כ-100 אמני הסדנאות לדורותיהם. התערוכה פורסת ארבע עשורים של אמנות ישראלית בהן חלפו תמורות ותהפוכות על העיר ירושלים, על ישראל, ועל האמנות הישראלית.
בתוך תרבות חזותית ישראלית צעירה, ארבעים השנה הנפרשות בתערוכה זו הן כמניפה אשר מאפשרת לראות את התמורות והמאפיינים של היצירה המקומית במשך הזמן, את ההשפעות של אירועים אקטואליים לצד סגנונות אמנותיים בינלאומיים שהשפיעו מבחוץ.
בתערוכה יוצגו עבודות של 100 מאמני הסדנאות: החל מאמנים ותיקים ביניהם יהודית סספורטס, דודו גרשטיין, יצחק לבנה, לארי אברמסון, פנחס כהן גן, שרון פוליקין, שרון בלבן, גרי גולדשטיין, פמלה לוי, אבי סבח, מאשה זוסמן, שי אזולאי ועוד לצד אמנים שעובדים בימים אלו ממש בסטודיות, ביניהם: גסטון צבי איצקוביץ, נטע מוזס, חניתה אילן, ניב גפני, שני אביבי ועוד.
התערוכה נולדה מתוך עבודת הארכיון, שהחלה לפני עשור. פרויקט האירכוב פורס דורות של אמנים ואוצרים, קהילה שנוצרה לאורך 40 שנים, השאירה חותם בשדה, והתפתחה למרכז תרבות חשוב ומשמעותי בירושלים. הארכיון אינו מבטא עבר שהושלם, אלא התבוננות אשר מבהירה את המשמעות של שהות – שהות שיצרה שיתופיות ובין דוריות, מקום שממנו ניתן להמשיך לשאול שאלות ולאסוף את אוצרות האמנות והתרבות לטובת הדורות הבאים.
סדנאות האמנים הוקמו בשנת 1982 ביוזמת האוצר יונה פישר והקרן לירושלים, והיו למיזם הראשון בישראל שאיפשר חלל עבודה מוסבסד. לאורך 40 השנים שחלפו מאז הפתיחה, היו הסטודיות הלב הפועם של סדנאות האמנים, מהן יצאו מיזמי המקום: פסטיבל מנופים, מגזין "הרמה", עשרות תערוכות, כנסים בינלאומיים ומיזמי חינוך רבים.
העיר ירושלים, עיר עם מרקם ייחודי המורכב מדתות שונות והיסטוריה עתיקת יומין, מציאות מתוחה ומורכבת, נוכחת ומשפיעה על האמנות הנוצרת בקרבה. האמנים והאמניות שפעלו בסדנאות שיקפו את המציאות כפי שחוו אותה. הם הושפעו מהאמנות בעולם ומערכים גלובליים, ואלו שימשו כאמצעי למבע ביקורתי על נרטיבים שהתקבעו בחברה הישראלית.
סדנאות האמנים התמקמו בשכונת תלפיות, הבחירה להתרחק מלב העיר הפכה את האמנות להתרחשות שאינה מנותקת משאון המלאכות היומיומי, המפויח, של אזור התעשייה. המיקום הוליד שיתופי פעולה עם המוסך הצמוד, בית מלאכה לספרי קודש, גופי התרבות השכנים ועוד. בנוסף לעבודת הסטודיו, סדנאות האמנים התהוו למרחב חברתי שהשפיע ויצר שיתופי פעולה
בין האמנים עצמם, כך, למשל: סדרת דיוקנאות של האמנית פמלה לוי שציירה את חבריה לסטודיו על גבי עבודות שהם יצרו, התגבשות קבוצת זיק, ברבור ואחרים.
העבודות המוצגות בתערוכה נוצרו במהלך השהות של כל אמן בסדנאות. יש אמנים שבחרו להציג את העבודה הראשונה או האחרונה שיצרו בסטודיו, חלק בחרו להציג עבודה המסמלת רגע משמעותי בעשייה האמנותית או הלך רוח הקשור בתקופה. המיקום הייחודי של סדנאות האמנים נוכח אף הוא בחלקן: קירות הסטודיו, גג המבנה, חזית הבניין והנוף הנשקף מחלונותיו. התערוכה מתפרשת על כל החללים, מטשטשת את הגבולות המקובלים בין חלל תצוגה לחלל עבודה ולמרחב הציבורי. אלו נמזגים באלה, מתוך האמונה בכוחם של עולמות התרבות והאמנות לפתוח מסגרות, דפוסי חשיבה ולעבוד כקהילה.
