בימים אלה מעבדים חוקרים מרשות העתיקות ממצאים מחפירות ארכיאולוגיות באתרים שחפר בעבר ד"ר רודולף כהן ז"ל מאגף העתיקות ברשות לאורך "דרך הבשמים" בנגב. אחד האתרים שנחפרו על ידו היה חורת מאגורה, שנמצאת במרחק של כ-3.4 ק"מ מערבית לאזור שדה בוקר, על רכס חלוקים. האתר ממוקם בנקודה אסטרטגית המשקיפה על נחל בשור, בו עברה הדרך החשובה בין הערים פטרה ועזה – הלא היא "דרך הבשמים" הידועה. בדרך זו הובילו בני העם הנבטי הקדום מוצרי יקרים, כגון מור ולבונה לים התיכון ולמצרים.
מניתוח הממצאים עולה כי לאחר שכבש את עזה בשנת 99 לפני הספירה הנוצרית (ג' אלפים תרס"א לבריאת העולם), בנה המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי, נינו של מתתיהו הכהן, מצודה ובה 4 מגדלים בתוך מבנה של ח'אן נבטי קדום יותר. באמצעות מצודה זו שיתק ינאי את הפעילות בדרך הבשמים, ובכך דחק למעשה את הנבטים מהנגב.
בשל תוכנית המצודה, הניח בזמנו הארכיאולוג ד"ר כהן ז"ל, כי מדובר במצודה מתקופה מאוחרת יותר – התקופה הרומית (סוף המאה ה-3 לספירה, למניינם). אולם, ניתוח חדש של הממצאים שנתגלו במצודה, ומאפייני מבנה המצודה עצמו, הוביל למסקנה החד משמעית כי המצודה הינה חשמונאית.
עורכת הפרסום המדעי של החפירה, ד"ר טלי אריקסון-גיני מרשות העתיקות, אמרה כי: "מדובר במהפך מחשבתי, שיצייר מחדש את מפות האיזור המתארות את העת ההיא, ומגדיל בהרבה את שטח השליטה של החשמונאים לתוך לב הר הנגב כפי שהכרנו אותו. זו תגלית חשובה מבחינה ארכיאולוגית והיסטורית. למרות עדויות של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, לפיהן כבש המלך אלכסנדר ינאי את החוף הדרומי של ארץ ישראל ואת נמל עזה (שהיה חשוב ביותר לנבטים) ואף דרומה, לא נמצאו לכך הוכחות ארכיאולוגיות ברורות בשטח. בשל כך, נטו היסטוריונים לשלול את האפשרות שהחשמונאים אכן שלטו בנגב."
עתה מתברר כי החשמונאים החזיקו מצודה על העורק המסחרי החשוב של הנבטים עד שנת 66 לפני הספירה הנוצרית (ג' אלפים תרצ"ד לבריאת העולם), ובאמצעותה, מנעו את תנועתם של האויבים הנבטים על הדרך שבין חלוצה וצפון סיני. צעד זה ניתק את ערוץ הסחר בין פטרה שבעבר הירדן המזרחי לבין הנמלים שבמערב ארץ ישראל, ולמעשה קיבל הסחר באיזור מכה אנושה, שניטרלה את הסחר דרך הנגב למשך כמה עשרות שנים.
התגלית גם מחזקת את הטענה שאתר נבטי אחר – ניצנה, בו נתגלו לא מעט מטבעות של המלך אלכסנדר ינאי, נשלט על ידו.
