בימי ה"שבעה", פקדו מאות חברים, מכרים וידידים מתחנות חייו השונות של אהרן, ולכל אחד מהם אהרן שלו, עליו סיפר.
אהרן – הילד משכונת הבוכרים בירושלים, שחקן בית"ר ירושלים, לוחם בנח"ל, סטודנט באוניברסיטה העברית, עורך דין צעיר,אהובה של "הילדה מתל ארזה" – עירית מלברגר, ולימים שופט, אמיץ,הגון וישר וקרן אור ותקווה לאסירים אשר את חלקם שלח לרצות את ענשם.
על מצבתו נכתבו המילים הבאות : שופט אמיץ והגון , צנוע וישר, לעצמו לא ביקש דבר.
כבר שלושים, אהרן אמינוף,87, היה מן הדמויות רבות ההוד, בן ירושלים, שחקן מוביל בקבוצת הפאר בית"ר ירושלים, שופט צעיר, סגן נשיא בית המשפט המחוזי ומעל לכל אהבת חייה של ד"ר עירית אמינוף, לבית מלברגר, בת ירושלים. היה אבא גאה לילדיו, הראל, הגר ואיתמר, סבא מאושר לנכדיו, איש אשר כל בו.
לפני כשנתיים ,לרגל יום הולדתו ה-85 יצא לאור ספרו המרתק : "יושב על מדין", המספר את סיפור חיו של הנער היפה משכונת הבוכרים ועד לישיבתו על כס השופט בבית המשפט המחוזי בתפקיד הרם, סגן הנשיא.
הילד מירושלים, בן להורים שעלו מאוזבקיסטן, חווה ילדות ססגונית ומיוחדת בשכונת הבוכרים המפורסמת, שירת ביחידה קרבית, מונה למזכירן של שלוש וועדות חקירה הממלכתיות: "ועדת עציוני", בעניין השחיתויות בכדורגל, ועדת ויתקון, בעניין השחיתות בחברת "נתיבי נפט" ומזכיר משנה של וועדת החקירה הממלכתית "ועדת אגרנט", לחקר מלחמת יום הכיפורים.
שימש כשליח הסוכנות היהודית באוסטרליה, ומרצה באקדמיה.
מונה לשופט בית המשפט בעפולה, ומאז התיישב בבירת העמק עם משפחתו הצעירה. 30 שנות ישיבתו על כס המשפט, עד לתפקידו האחרון כסגן נשיא בית המשפט המחוזי, היו שנים שבהם הוכר כשופט אמיץ, חד, הגון וישר, שופט צדק.
בחודשים האחרונים חש אהרן בבגידת הגוף אך רוחו ונפשו נותרו צלולות עד לעצימת עיניו.
עירית ובני משפחתו סבבו אותו כל העת וסעדו את אהוב ליבם שהותיר בלכתו חלל עצום. בחייו כן במותו, ביקש אהרן בצניעות ובענווה, הכל כך אופייניים לו, שלא לשאת הספדים. אהרן היה בחור פשוט שהקפיד להישאר פשוט.
הרעייה, עירית קראה מפרק א' בתהילים, החצוצרן אילן כץ, ניגן את "מי האיש החפץ חיים", "סתיו מאפיל ציפורים נדמו" ו"כנטות היום". הבנים הראל ואיתמר קראו פרקי תהילים ונשאו את תפילת הקדיש, הבת הגר, הביטה בכאב עת הורידו את אביה אלי קבר, שירת חייו של האיש הגדול אהרן, תמה, אך רוחו לעד תיכון בין מכריו ואוהביו.
מסכת חייו של אהרן, שבע הימים והמעשים, נחתמה. מעשיו, צוואתו, וזכרו–כבוד. ימתקו לאהרן, הרגבים.
