מן הצד האחד הם בהחלט יודעים להעמיד אותנו בפני אתגרים ורגעים מורטי עצבים, ומן הצד השני אין הורה שהיה מוותר על החוויות הנהדרות ולו על הרגעים הקטנים והמרגשים שהם מביאים.
בפגישותיי בקליניקה, בסדנאות ובהרצאות אני פוגש בהורים שמביעים תסכול רב ויותר מכך – מצוקה. מצוקה אמיתית שמבטאת את מאבקי הכוח אל מול הילדים. את הניסיונות החוזרים והנשנים לשכנע אותם לערוך מטלות ביתיות, לסדר את החדר בסוף היום או אפילו לגשת לשולחן האוכל.
ראשית כל אומר לכם כי אתם לא לבד. אתם, אני ועוד הורים רבים נוספים מתמודדים עם אתגרים אותם מציבים ילדינו מגיל ינקות ועד גיל ההתבגרות. ויתרה מזאת אוסיף שיש לכך פתרון. גם אם כרגע הדברים נראים בלתי אפשריים, גם אם האווירה שבבית עכורה וכבדה – אתם יכולים להביא לשינוי משמעותי ובתוך פרק זמן קצר.
השינוי מתחיל קודם כל אצלנו
אני משער שהתיאור שזה עתה אביא הוא כללי במידה מסוימת, אך עשוי גם לקלוע ללא מעט תרחישים.
אתם מבקשים דבר מה, הילד מתעלם או אולי מסרב. אתם מבקשים שוב, מרימים את הקול, סופרים עד 3, הטונים מחריפים ואותה בקשה קטנה הפכה למאבק שעם סיומו כל הצדדים יוצאים מותשים.
אני תמיד נוהג לצטט את האמרה המפורסמת של איינשטיין, ועל-פיה 'אי-שפיות היא לעשות את אותו הדבר פעם אחר פעם, ולצפות לתוצאה שונה'. אותו הדבר כאן, ואני סמוך ובטוח שאתם כבר חשים על גבול אי השפיות 🙂 – הצעקות לא עזרו? הבקשות החוזרות והנשנות נענו כל פעם בשלילה? לפני שתנסו לשנות את ילדיכם, עליכם קודם כל לשנות את דרך הפעולה שלכם.
את הנוסחה אני מגדיר כך: איננו יכולים לשלוט בהתנהגותו של הילד, וגם אם נבקש ממנו, הרי שהתוצאה תלויה אך ורק בו. לעומת זאת, קל לנו מאוד להחליט ולשנות את התגובות וההתנהגויות שלנו.
ממש לאחר הפסקה הבאה, אתרגם את דבריי למעשים.
וגם – משנים את נקודת ההסתכלות על הדברים
רגע לפני שנעבור אל הפרקטיקה, אומר גם שהורים רבים שואלים אותי בייאוש: 'רון, למה הוא עושה לי את זה?', 'למה הוא מזלזל בי ככה?'. יש שפוסקים בנחרצות: 'הוא פשוט לא שם עלי!'.
במקום זאת, שנו את הפרספקטיבה שלכם על הדברים ושאלו את השאלה הבאה: 'מה הילד שלי מרוויח מהמעשים שלו?'. כאן טמון הפתרון.
הילד לא מגיע לשולחן האוכל? הוא מרוויח לעצמו עוד זמן משחק. מבחינתו האוכל יחכה על השולחן גם אם הוא יגיע לאחר עוד רבע שעה.
הילד לא מסדר את החדר? ייתכן שלמרות כל הצעקות, בסופו של דבר אתם תסדרו אחריו רק כדי שתוכלו לסגור את היום ולהשכיב את כולם לישון.
מן הרגע שבו אתם מבינים כי ישנו רווח בסיפור, תוכלו לפעול ולהוציא את הרווח מן המשוואה.
ילדים לומדים מחוויות, הרבה יותר משהם לומדים ממילים.
אז מה עושים?
בהדרכה ההורית אנחנו קודם כל מבינים מה היה עד כה, מה לא עבד, ויוצרים תכנית פעולה חדשה.
תכנית פעולה חדשה משמעותה למשל ששני ההורים יושבים ומסכימים היכן עוברים הקווים האדומים. על מה אנחנו מוכנים להבליג, על מה לא. לעתים ישנן אי-הסכמות בין ההורים, דבר שגם משפיע על הנחרצות אל מול הילדים.
תכנית פעולה חדשה משמעותה גם שאנו מסכימים על הצעדים שנבחר אם ילדינו לא ייענו לבקשותינו. בוחרים רק בדברים שהם ישימים!
למשל, אם הילד התנהג לא יפה אצל הסבא והסבתא, ונאיים עליו שנלך. האם באמת נחזור הביתה? מרבית הסיכויים שלא. ומרבית הסיכויים שילדכם יודע כי לאיום שכזה אין כל סימוכין.
לעומת זאת, נניח והילד סירב לסדר את החדר ולהחזיר את הצעצועים למקום; ביכולתנו לומר שכל צעצוע שלא ישוב למקומו, יילקח ליום יומיים. זהו צעד ישים.
תופתעו לגלות, אך לאחר פעמיים שלוש, האווירה משתנה. ילדים הם עם חכם, ובדיוק כמונו המבוגרים, גם הם יודעים 'לעשות את המתמטיקה' ולהחליט היכן הם יוצאים מרווחים, ומה מוציא אותם מופסדים.
וטיפ חשוב: לא צועקים, לא מרימים את הקול. מודיעים ועושים.
סיכום דבר
קצרה היריעה מלתאר כל מקרה ומקרה, אך אני סמוך ובטוח שכבר ממדריך קצר שכזה, תוכלו להסתכל רגע על היום-יום שבביתכם, ולשאול את עצמכם מה ניתן לשנות, כיצד ניתן להסתכל על הדברים באור שונה.
שמי רון שמעוני, יועץ הורים מוסמך, בעל תואר שני בחינוך ומנהל חטיבת ביניים. בכל שאלה והתייעצות בנושא זה, אני מזמין אתכם לבקר באתר הבית שלי ולתאר לי את המקרה שעמו אתם מתמודדים.
