תערוכת יחיד לאמנית חנה הלן רוזנברג במוזיאון היכל שלמה בירושלים
אוצרת התערוכה :חוי פינגולד-דויטש
פתיחה חגיגית: יום שישי ה16.11.2018 בשעה 11:00
רח' קינג ג'ורג' 58, ירושלים
אכן, אותה שמחה מופיעה כאן על הקירות, ואין מילים הולמות יותר תערוכה זו מאשר המילים שמחה וששון!
הכל שמח כאן – הצבעים, האור והתנועה. על הבדים מופעים כמעט כל צבעי הקשת – מה יותר עליז מזה? בציורי השמן התמונה מחולקת למספר מישורים מופשטים ובכל חלק מתרחש משהו. העין עוברת ממקום למקום על מסילות של צבע, המעבירות את הצופה מהתרחשות אחת לשניה, לשלישית, וכן הלאה. הכל מואר, כמעט ואין פינות חשוכות, ואם יש, מנצנצים בהן כוכבים, זורחות שמשות וזיקוקי דינור מתפוצצים. עיני הצופים בתנועה, וכך גם כל האלמנטים בציור. כיוון שהנושאים ברובם שמחים, גם הדמויות עליזות, רוקדות. אפילו הטבע שמח. בקבוצת ציורים אחרת, חדשה, הצבע מתון יותר, אפור עם נגיעות צבע ססגוניות – אך התנועה, האור והשמחה שליטים. אלה הן עבודות שנעשו מרישומים קטנים, בפנקס ציורים קטן, ברחובות ירושלים. נדיר מאד שמעיפים מבט ביצירת אמנות והנשמה נעתקת. כך קרה לי עם עבודתה של חנה.
שתי התחלות חדשות היו לחנה הלן רוזנברג בשנים האחרונות. ארץ חדשה ושפה חדשה. היא הגיעה מאנגליה לירושלים להעמיק בלימודי יהדות ולהתחזק. היא שכרה חדר קטנטן בשכונת נחלאות, ליד 'מחנה יהודה'. בשעות הפנאי מלימודיה יצאה עם הפנקס לצייר ברחובות הסמוכים למעונה. בחדרה לא היה מקום לכן ציור, אפילו את החלון כמעט ולא פתחה כי הוא נפתח על חדר המדרגות והשכנים התלוננו… הרחוב היה הסטודיו שלה בכל שעות היום, בכל עונות השנה. בגשם, בחום, בימי חול או חול המועד; והחיים בו היו נושאי היצירות. ירושלים היא עיר מאד ססגונית מבחינת סוגי האוכלוסייה, וכולם קבלו מקום ביצירתה, זו שתחילתה כאן בארץ (היא מציירת מזמן). הרישומים הקטנים שבפנקס הציור, הם ציורים שממש תופסים את הרגע, פיסות חיים מלאי ההבעה והתנועה. מיניאטורות אלו, בצבעי-מים או בדיו, הן הבסיס להרבה מעבודות השמן המוצגות בתערוכה זו. חנה משתמשת במגוון גדול של טכניקות, לחלקן ביטוי בתערוכה – ציורי שמן גדולים וקטנים, ציורים ומיניאטורות בצבעי מים, הדפסי לינולאום ומגזרות נייר, ולאחרונה גם ציור דיגיטאלי.
הנושאים של חנה לקוחים מעולם היהדות, מהחגים ומהשמחות: הכנסת ספר תורה, שמחת תורה, פורים, פסח, שמחות משפחתיות ועוד – אירועים שמזמנים מוזיקה (שממש אפשר לשמוע) וריקודים. הדמויות של חנה רוקדות, עם כל הגוף ועם כל הנשמה, בכל צורה אפשרית, ובכל דמות אפשרית, וכולם ביחד, שמחים באותה שמחה וחווים את אותה התעלות – חסידים, חילונים וחרדים, אנשי עיר ואנשי כפר, וגם נשים, אבל בדרך כלל במעגל משלהן. ברב היצירות מהקבוצה הזאת מופיע חיל כאחד הרוקדים, גם הוא חלק מהיהדות הפלורליסטית שבבסיס יצירתה של חנה.
לעיגול מקום מרכזי בקומפוזיציה של חנה. זו יכולה להיות קשת בשמים, שממשיכה בארץ, מטריה, מעגל רוקדים, שמש, ירח. הרימונים, ביהדות סמל לברכה, שפע, יופי וחוכמה, גם הם עגולים, שמחים. בנופים המופעים ביצירות הגבעות מעוגלות, רכות ונינוחות. לא תמצאו כאן זוויות חדות. בתרבויות רבות משמעות העיגול היא שלמות ורוחניות. או כפי שחנה אומרת: "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדו" (ישעיהו ו', י"ג וחזרת הש"ץ בתפילת העמידה).
אחרי מספר שנים בירושלים עברה חנה להתגורר בבאר-שבע, ובציוריה גם יש מקום לנופי באר-שבע וסביבותיה.
נושא נוסף שחביב על חנה הם סיפורי התנ"ך. כאן תוכלו לראות מספר יצירות המספרות את סיפורה של רות המואבייה הגיורת ונעמי חמותה, עד הקשר לדוד המלך ולירושלים. גם כאן – אור, מעגלים, תנועה – והמון אהבה, תקווה ושמחה.
על יצירתה של חנה נאמר: "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דברים טז, טו). "יש לי כל-כך הרבה שמחה לתת" אומרת חנה. "ה'שם' כנראה מצא בי משהו, והביא אותי לכאן".
נעילה: 30.12.2018
רח': קינג ג'ורג' 58 ירושלים 02-5889010
שעות ביקור בתערוכה : א'-ה: 08:00-20:00
יום שישי 08:00-12:00
האמנית בפייסבוק:
https://www.facebook.com/beer.sheva.art
אתר האמנית:
