אנה עייש היא אמנית ישראלית שמציירת כבר שנים וכבר יצרה עשרות סדרות ציורים כל אחת ייחודית ומיוחדת בדרכה. אנה אמנם מתגוררת היום בעיר ימים, נתניה אך התגוררה בעיר יותר מעשור (1989-1997) במהלכו גם למדה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית.
וכך לא באופן מכוון אך אולי בלי לשים לב ציירה אנה סדרה שלמה שבה יש חמישה ציורים וכשסיימה לצייר אותה נבחר עבורה השם- ירושלים של צבעים. אין סוג של יצירה שלא נוצרה על העיר. כתבו עליה וציירו עליה, שרו עליה ופיסלו אותה והיא מאז ומעולם משמשת כהשראה אמנותית להרבה אמנים בתחומי אמנות שונים. ואת ההשפעה של העיר אפשר לראות גם בחמשת הציורים של אנה, אך בשונה משאר הסדרות שציירה בעבר- אנה לא משליכה את המציאות שלה ואת המחשבות שלה על הציור. מי שמתבונן בציורים הוא זה שחווה אותם ודרכם את העיר ירושלים בחוויה האישית שלו.
ארבעה מתוך חמשת הציורים הם באותו הגודל 80X80 ורק החמישי (ציור מספר 2) מביניהם גדול במיוחד בגודל 110X90 שכן ממש כמו בעיר- אין סימטריה ואין אחידות. גם בקווים שיוצרים את הציורים אין אחידות- חלקם בולטים וחלקם שטוחים, קווים נוזליים עבים וקווים נוזליים דקים- איך לא מדויקים. חלק מהקווים תוחמים כתמי צבע בצורה מדויקת וחלקם מקוטעים נותנים לכתמי הצבע להתפשט ולצאת מתוכם- ממש כמו שאת העיר ירושלים אי אפשר היה להשאיר בתוך החומות וגם אי אפשר לנצח את החיים בתוכה ואת ההמשכיות שלה.
הצבעים שנזכרים בשם מופיעים בציורים עצמם כאשר הבולטים בהם הם הצבע הלבן והצבע הזהב. הצבע הלבן שמסמל את הטוהר והרוך והתמימות של העיר. הקדושה הקיימת בה לכולם בכל העולם. הצבע הזהב שמסמל את העיר העתיקה ואת המקומות הקדושים לשלושת הדתות הגדולות. בין אלה משתלבים הצבע השחור- האבל והמוות, התכלת של השמיים הצלולים והאוויר הירושלמי, הירוק שמסמל את ירושלים המתחדשת שצומחת ומתחזקת בכל פעם מחדש- כמו הטבע, והוורוד האופטימי.
בירושלים יש הכל. וגם בסדרה החדשה של אנה יש את כל מה שמסמל את העיר, בעיני האמנית. גם אם לא כל רגש ומחשבה שעלו בה בתהליך היצירה מתוארים בציורים- הם מעבירים את המסדר בצורה חווייתית, כהרגלה של האמנית.
