משפחת סמרנו האהובה, קובי, איילת, יאיר, וכל אוהביו, אהוביו ומוקיריו של יונתן. באנו הנה היום, כולנו, בלב שבור, ללוות למנוחת עולמים את יונתן היקר והאהוב, ששב אלינו – אל נוף מולדתו – יחד עם עפרה קידר וסמ"ר שי לוינסון זכרם לברכה.
כל כך חיכינו להעניק ליונתן שקט, מנוחה נכונה, שלמה, אמיתית. אבל אפילו מסע הלוויה הזה, ודרכו האחרונה, עוברים בתוך רעש גדול, בלב ימים של טלטלה ואזעקות, ומנגד, של גאווה, של אחווה ושל תעוזה מפעימה. גם הבוקר שילמנו מחיר דמים כבד בעורף הישראלי. אני שולח מכאן תנחומים, בשם מדינת ישראל כולה, לאחיותינו ואחינו מבאר שבע שחרב עליהם עולמם לפני שעות ספורות, כששכלו את היקרים להם מכל במתקפת הטילים האכזרית מאיראן.
יונתן היקר, כל אוהביך מספרים שהיית ילד קסם, מוקף חברים, ילד מלא חיים – אהוב ואוהב, שרק רצה לעשות מוזיקה, לגדול ולשמוח. ויש פער בלתי נתפס ממש בין האהבה, המתיקות והזוהר שבוקעים מהסיפורים עליך, לבין החושך-על-פני-תהום, האימה והמפלצתיות ששררו בעולם ביום בו נלקחת ממנו. חושך שרק שנאה תהומית, משתלחת, חסרת רחמים – מסוגלת לייצר. חזרת אלינו ביום הולדתך, במעגל שהתחיל באור שזרח בעולם ביום לידתך, והושלם, למרבה האסון, באותו תאריך ממש, כשאתה, בגופך, שב אל האדמה הזאת למנוחת עד.
איילת וקובי האהובים, יאיר היקר, המשפחה כולה – אני מבקש להעלות כאן על נס את גבורתכם ואת אהבתכם, שאומה שלמה זכתה לחזות בהן שוב ושוב ושוב, בכל הארץ ובעולם כולו. את האמונה, הנחישות, והכמיהה העמוקה כל כך שלכם לשובו של יונתן; שמיכל ואני זכינו לראות מקרוב כל כך.
לא אשכח לעולם, איילת, ועם ישראל לא ישכח לעולם, איך נלחמת כלביאה בכל רחבי תבל. איך ניצבת וזעקת מול מזכ"ל אונר"א בשווייץ, בפני עם ועולם – על האחריות של אנשי ארגונו לרציחתו וחטיפתו של יונתן; על הציפייה שלך – שאין צודקת ממנה – שיתייצב, שיתייצבו כולם, יתנו דין וחשבון, ויפעלו להחזרתו של יונתן ושל כל החטופות והחטופים. התעצומות הללו, שמפעמות במשפחות החטופים כולן, הן לא פחות מכוח על-טבעי, שעשוי כולו מאהבה שאין לה סוף.
וכך, אל בני המשפחות הצטרפו גם רבים אחרים אנשים ונשים שלא פגשו בכם קודם, המונים מבני עמנו, ומבני האנושות כולה – בכל העולם – ששם החטופים נישא על שפתותיהם שוב ושוב, בזעקה, בהפגנה, בתפילה, בתחינה, שישובו. כעת, כשעם שלם מלווה אתכם – משפחת סמרנו – בדרכו האחרונה של יונתן, אני ניצב כאן, וכנשיא מדינת ישראל בשם מדינת ישראל מבקש מיונתן, ואיתו גם מעפרה ומשי האהובים – סליחה. סליחה שמדינת ישראל לא הגנה עליכם. סליחה שלא הספקנו להציל אתכם מידי המרצחים. סליחה שלקח זמן רב כל כך, להשיב אתכם מידי מפלצות האדם.
אנחנו נמצאים בימים היסטוריים וגורליים בקורות עמנו. בצומת אחד מתלכדים זה בזה – הקרב על שובם של החטופים מעזה, עם המאבק המכונן על עתידנו כאן. בשבועיים האחרונים טייסי חיל האוויר ולוחמי המוסד, ועמם כל זרועות הביטחון והמודיעין שלנו – בקדמת הבמה ומאחורי הקלעים, באוויר, בים וביבשה – מסרטטים קווי הגנה חדשים מול ציר הרשע של משטר האייתולות באיראן. מבהירים שלא נאפשר לשום אויב להציב איום קיומי על מדינת ישראל.
אנחנו חיים בתקופה בה החלטות לאומיות מקבלות ממד אוניברסלי. כשהמאבק על ביטחון ישראל ועל נצח ישראל מגיע לפתחו של העולם כולו ונמתח גבול ברור – בין חירות לשעבוד, בין מדינות דמוקרטיות למשטרים ג'יהאדיסטיים ורודניים. נקודת המפתח הזו – יכולה וצריכה לפתוח דף חדש של שותפות ושלום, של השתלבות ישראלית באיזור כולו.
בעת הזאת – המטלטלת, ההיסטורית – אני מזכיר לכולנו: אין ניצחון שלם ומלא עד שישוב האחרון מבנינו – מי לביתו, ומי לקבר ישראל. מכאן, מהמעמד המקודש והכואב הזה, אני קורא לחטופים שלנו ואומר: מדינה שלמה כמהה אליכם, מתגעגעת אליכם, ורוצה אתכם בבית. בדחיפות. מדינה שלמה לא תנוח ולא תשקוט, אף אחד מאיתנו לא ינוח ולא ישקוט – עד שתשובו אלינו כולכם. עד האחרון שבכם.
גם אם נדמה שהדעת מוסחת בשל צוק העיתים, וגם אם נדמה לעיתים שבין אזעקה להתראה אין לנו פנאי לזכור, ולזעוק, אני נשבע כאן, בשם העם כולו: אין כוח בעולם שישכיח מאיתנו את אחינו המעונים שנותרו שם. את מי שנמצאים גם עכשיו, ברגע זה ממש, בתהום ובחושך, במנהרות הגיהנום של עזה הארורה – החיים והחללים כאחד.
אני קורא מכאן למקבלי ההחלטות: אנחנו ברגע מפתח! זה הזמן לעשות עוד צעד ועוד צעד. לשלוח את מי שצריך לאן שצריך, לדבר עם כל מי שצריך לדבר, להמשיך לפעול בנחישות, ביצירתיות ובדחיפות, בכל דרך ובכל הכוח עד שהם ישובו הביתה.
משפחת סמרנו היקרה, משפחות הנרצחים, החללים והחטופים היקרות שכאן עימנו – בשם העם כולו אני מחבק אתכן ומחזק אתכן, ומייחל שיבואו עליכן גם ימים של נחמה ומזור, ואפילו שמחה.
יחד אתכם אני מתפלל לחזרתם של חטופינו; להצלחתם ושלומם של חיילות וחיילי צה"ל וזרועות הביטחון; לרפואת הפצועים בגוף ובנפש; ולשובן של המשפחות והקהילות העקורות – חדשות גם ישנות – לנוף מולדתן, בהשקט ובביטחה.
משפחת סמרנו היקרה, מי ייתן ובסגירת המעגל הזו תדעו מעט מזור ונחמה; ומי ייתן שרגבי אדמתנו יעניקו ליונתן סופסוף מנוחת עולמים. יהי זכרו של יונתן, וזכר כל נופלינו ונרצחנו במערכה, ברוך ונצור בלב עמנו לדור דור ולנצח נצחים.
