נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים הבוקר, יום שלישי, כ"ז בניסן, 18 באפריל, בטקס ״לכל איש יש שם״, השנה הטקס עמד בסימן ״התנגדות יהודית בתקופת השואה- שמונים שנה למרד גטו ורשה", במהלכו שישה ניצולי שואה הדליקו שישה נרות זיכרון. הנשיא הקריא את שמות בני משפחתו שנספו בשואה וסיפר בקצרה את סיפורם.
מצורפים דברי הנשיא במלואם:
"חז"ל סברו כי הפסוק "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם",טומן בחובו את התורה כולה. וכך הם אמרו:"זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, בְּיוֹם בְּרֹא אֱ־לֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱ־לֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ". בדמות אלוהים עשה אותו. זו התורה כולה.
"לכל איש יש שם" כתבה זלדה. מהותו של הטקס הנפלא, הקדוש והמרגש הזה, ממש כמו מהותו של "ספר השמות" שנחנך לאחרונה ״ביד ושם״ שזכינו לחנוך אותו ויש בו מיליוני שמות, הוא עצם הקריאה בשם כי בדמות אלוהים עשה כל אדם.
אנחנו איננו זוכרים מספרים, אנחנו זוכרים שמות. כי שם של כל יהודי שעלה באש ושמונים שנה אחר כך נקרא בקול רם בירושלים, בבית המחוקקים של מדינת הלאום היהודית והדמוקרטית שלנו, הוא הניצחון הגדול. אני מבקש להזכיר כאן את דבריה המרגשים של שורדת השואה שושנה וייס אמש ביד ושם שקראה לכולנו להתלכד, להתאחד ולשמור על עמנו ומולדתנו כי אין לנו ארץ אחרת. בואו נקשיב לה.
אקרא כעת שמות בני משפחתי שנספו בשואה: לזיכרם של 10,000 יהודי גטו לומז'ה שבפולין שנרצחו ונטבחו והוגלו כצאן לטבח לאושוויץ בינואר 1943. לומז'ה היא עיר הולדתו של סבי, הרב הרצוג זצ"ל ובה שגשגה קהילה יהודית מפוארת מאות בשנים. לזיכרם של סוניה אפשטיין, דודתו של אבי, בעלה ובנה. לזיכרם של משפחת לאוטרפכט מלבוב. פרופ׳ צבי הרש לאוטרפכט היה מענקי המשפט הבינלאומי המודרני, כל משפחתו מלבוב נספתה בשואה, הוא היה דודה של אמי, אורה. במצוותו של הנס פרנק מושל פולין, נטבחה כל משפחתו. לימים שימש לאוטרפכט כתובע במשפטי נירנברג שם נתלה והוצא להורג האנס פרנק.
לזיכרו של יעקב רודצקי מהעיר רוז'ינוי בפולין, דודה של חמותי, אשר טבע באוניית הפליטים "סטורמה" בפברואר 1942. לזיכרם של יעקב מאיר פינצו'ק ורעייתו בתיה-לאה מהעיירה קוברין, אז בפולין היום בבלארוס, סבא וסבתא של חמי שאול, זכרו לברכה. לזיכרה של אנט (חנה) גולדברג, לבית הרצוג, בת 21 מפריז, בת דודתו של אבי נתפסה על הגבול שבין צרפת הכבושה לצרפת של וישי בדיוק כמו מי שקרא יו״ר הכנסת, נכלאה במחנה הריכוז דראנסי, והועברה לאושוויץ לאחר חודש. בדרכה היא השליכה מהקרון מכתב ששירבטה בעיפרון לאימה, דודה אסתר שהסתתרה בפריז. איכרים מצאוהו והבריחו אותו לאימה. היא סיימה את מכתבה במילים: "אל תתייאשי אמא, אל תתמכרי לצער. אני מוצאת אומץ ותקווה… יש אלפים כמוני, חכי לי בסבלנות אמא יקרה שלי." דודה אסתר חיכתה לה כל חייה, יהי זיכרם ברוך."
