מה קורה כשסיפור חיים ירושלמי פוגש סטודנט צעיר להלחנה? בירושלים גילו שהתוצאה יכולה להיות הרבה יותר ממוזיקה, אלא חיבור אנושי עמוק בין דורות, בין זיכרון לתקווה ובין עבר לעתיד.
לאחרונה נערך בירושלים קונצרט מיוחד ומרגש שסיכם את פרויקט "מלחינים בעקבות זיכרון" , מיזם ייחודי שמחבר בין סטודנטים מהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים לבין אזרחים ותיקים משכונת בית הכרם. במהלך הפרויקט נפגשו הסטודנטים עם הקשישות במשך חודשים ארוכים, הקשיבו לסיפורי חייהן, ומתוכם הלחינו יצירות מוזיקליות מקוריות שנוגנו בקונצרט חגיגי יחד עם אנסמבל מיתר, לעיני בני המשפחה והמשתתפים הנרגשים.
הפרויקט מתקיים זו השנה השלישית ביוזמת היחידה לקהילה ע"ש יצחק נבון של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, בשיתוף עמותת מטב, המשרד לשוויון חברתי והתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל.
ליאור שטרסברג, מנכ"ל עמותת מטב, מספר כי מדובר ביוזמה שהצליחה לגעת בלב של כל המשתתפים:
"אנחנו גאים מאוד על שיתוף הפעולה עם האקדמיה. מדובר בפרויקט שהצליח לייצר חיבורים מרגשים בין עולמות שונים, צעירים ובנות הגיל השלישי, מוזיקה וסיפורי חיים. שיחד הם מייצרים קהילה בין מי שאחרת לעולם לא היו נפגשים. הפרויקט המחיש לכולנו אילו קשרים אמיצים ואילו תוצרים מרהיבים החיבורים בין הדורות יכולים להוליד."
במשך חודשים ליוו שבעה סטודנטים קשישות וקשישים מקהילת הגיל השלישי בבית הכרם. בכל שבוע הם הגיעו לבתיהם, שתו יחד תה וקפה, האזינו לסיפורים אישיים ולעיתים גם לכאב, לזיכרונות ילדות, לאובדן, לעלייה לישראל ולחיים בירושלים של פעם. מתוך המפגשים הללו נולדו יצירות מוזיקליות אישיות ומרגשות.
אחת מהן הייתה היצירה "רוח אין קץ", שהלחין הסטודנט דיוויד קרקאואר בעקבות סיפורה של סימה כהן. סימה נולדה במרוקו ועלתה לישראל בגיל תשע. מאז היא חיה בירושלים, עבדה בעיריית ירושלים וכיום, גם לאחר הפרישה, חייה מלאים עשייה, התנדבות, שחייה, ביקורים משפחתיים ושירה במקהלה. במהלך המפגשים ביניהם סיפרה סימה על בעלה המנוח, שהיה מורה אהוב ומוערך, והשניים מצאו עצמם שרים ומנגנים יחד. דיוויד מספר שהיצירה נעה בין עצב לתקווה, בדיוק כמו סיפורה של הארץ וכמו חייה של סימה עצמה, מלאי אור ואנרגיה למרות הקשיים.
סיפור מרגש נוסף נולד במפגשים בין הסטודנט יוני קרקאואר לבין שמואל דוד, ניצול שואה יליד בולגריה. שמואל, שהקים משפחה בירושלים לאחר המלחמה, שיתף את יוני בזיכרונות ילדותו מהשואה, באובדן ובמאבק ההישרדות, אבל גם באופטימיות שלא עזבה אותו מעולם. יוני הלחין בעקבותיו את היצירה "Songs Without Words", המחולקת לשלושה פרקים: ילדות, חורבן והתחדשות. דרך הצלילים ביקש להעביר את המעבר החד בין החיים שלפני המלחמה לבין האימה, ואת הבחירה בחיים ובתקווה שאפיינה את שמואל לאורך כל הדרך.
מפגש אחר הוביל ליצירה "תמונות בדירה", שהלחינה שני ברגר בעקבות סיפורה של נצחיה בר טוב. כשנכנסה בפעם הראשונה לדירתה של ניצה בבית הכרם, גילתה שני עולם שלם של ציורים, נופי ירושלים, פרחים, בדים וטקסטורות שיצרה במשך עשרות שנים. לצד האמנות, נחשפה גם לסיפור חייה של אישה ירושלמית שעסקה שנים רבות בעבודה סוציאלית עם עיוורים והקדישה את חייה לאחרים. נצחיה אף הציעה בעצמה שהיצירה תיכתב בהשראת ציוריה, בדומה ל"תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי. שני בחרה להלחין יצירה שמחברת בין שלושה עולמות מרכזיים בציוריה: יהדות, טבע ונופי ירושלים העתיקה.
בקונצרט הסיום, שנערך בירושלים, ישבו בקהל הקשישים והקשישות שהשתתפו בפרויקט לצד ילדיהן ונכדיהן, והאזינו לסיפורי החיים שלהן מקבלים חיים חדשים דרך הצלילים. עבור רבים מהמשתתפים, הרגעים המרגשים ביותר לא היו דווקא על הבמה, אלא הקשרים שנרקמו מאחורי הקלעים.
"הרגשתי שמצאתי חברה חדשה לחיים," סיפרה אחת המשתתפות בסיום הערב. גם הסטודנטים הודו כי הפרויקט שינה אותם לא פחות. חלקם המשיכו לבקר את הקשישות גם לאחר סיום המיזם, והקשרים שנוצרו הפכו לחברות אמיתית.
בעיר כמו ירושלים, שבה חיים זה לצד זה עבר והווה, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילונים, נדמה שהפרויקט הזה הצליח לזקק משהו עמוק במיוחד: ההבנה שלכל אדם יש סיפור ששווה להקשיב לו ולפעמים גם להלחין אותו מחדש.
