אלו ימים לא פשוטים, אלו ימים בהם אנו מתמודדים עם בשורות קשות על נפילת אחינו הלוחמים לצד בשורות משמחות בדבר הצלחת אחינו הטייסים. המלחמה נמשכת ומתארכת ובכל הפצצת טפח מתגלה עוד טפחיים. מיום ליום מזדקקת ההבנה ומתברר כי צריך לומר את האמת, גם כשהיא לא נוחה, גם כשהיא חדה, וגם כשהיא גובה מאיתנו מחיר רגשי כבד. זו מלחמת יש ברירה!
כן זו מלחמת יש ברירה. אם רק נרצה ונבקש, נסכים ונתרצה אפשר יהיה לעצור ולנשום ולהמשיך בנקודה בה עצרנו לפני תחילת המלחמה.
זו מלחמת יש ברירה כי אפשר להפסיק עכשיו ולהכריז על הפסקת אש, חד צדדית או בהסכם. יש לנו ברירה להניח את הנשק ולומר לעצמנו שמיצינו. יש לנו ברירה להאמין שהזמן ירפא, שהאויב יתעייף, שהמציאות תתייצב מעצמה.
אפשר פשוט לעצור ולהמתין
אפשר להמתין בשקט ליום שבו מחבלי רדואן יחצו את הגבול הצפוני, ייכנסו ליישובים ויבצעו טבח נוסף, עמוק יותר, רחב יותר, אכזרי יותר.
אפשר לעצור את ההתכתשות הארוכה עם איראן ולאפשר לאיראן להתאושש, להתקדם במסלול מהיר לעבר נשק גרעיני, ולהפוך למעצמה אזורית שמכתיבה מציאות של איום קיומי קבוע על מדינת ישראל ועל המזרח התיכון כולו. אפשר גם להשיג את כוחותינו מקו הפרימטר המתיש ברצועת עזה ולתת לחמאס זמן, אוויר ומשאבים כדי לשקם את שלטונו ברצועה, לשחזר את מערך המנהרות ולהוציא לפועל גרסה חדשה, קטלנית יותר, של "חומת יריחו 2" אותה תוכנית רק משופרת יותר.
אפשר בהחלט להמר הימור אסטרטגי על כך שהמערכת הבינלאומית תישאר יציבה, שהמנהיגות האמריקאית תמשיך להיות מחויבת לעד, שהעולם לעולם לא יפנה לנו עורף.
ובסוף, זו גם בחירה פנימית. בחירה בזהות. בחירה בשאלה האם אנו עם שמוכן להיאבק על קיומו בארצו, או עם שמעדיף לחפש לעצמו דרכונים אחרים, מיליקי בשקל בגרמניה, או אננס בחינם בקוסטה ריקה. הגלות תמיד מציעה נוחות מסוימת, בגלות היאוש תמיד נעשה יותר נוח.
הברירה האמיתית העומדת בפנינו היא לא בין מלחמה לשלום אלא בין מציאות אותה אנו נבחר ונקבע בכוח לבין מציאות שתכפה עלינו בחוסר אונים.
דווקא בימים אלה, ימי חג הפסח, חג החירות, צריך לזכור: יציאת מצרים לא הייתה תוצאה של המתנה פסיבית לשינוי נסיבות. היא הייתה תוצאה של החלטה, של פעולה, של נכונות לצאת מאזור הנוחות, גם אם זה אל הלא נודע. החירות לא ניתנה לעם ישראל במתנה, היא נוצרה על ידי העם בהחלטה אמיצה לחצות את הים ולעצב את גורלם.
גם היום, החירות שלנו אינה מובטחת. היא תלויה בבחירות שלנו ובהבנה שמכת הבכורות המושתת על האיראנים דורשת מאיתנו לצבוע לעיתים את המשקופים בדם.