באנו הנה היום, כולנו, בלב שבור, ללוות למנוחת עולמים אותך – דניאל, בשובך אלינו ואל נוף מולדתך אחרי שנתיים של כאב עצום וגעגוע. כל כך חיכינו להעניק לך מנוחה נכונה, שלמה, אמיתית. ולהעניק לכם, משפחת פרץ האהובה, מעט מזור ונחמה, מקום לפקוד, לבכות, ולהתייחד עם זכרו. וכעת, סופסוף, דניאל שב הביתה, אלינו – לעמו ומדינתו.
דניאל לא שב לבד. הוא שב עם עוד חטופים חללים – אהובים ויקרים – עם יוסי, וביפין, וגיא, ותמיר, ואוריאל ואיתן – שזוכים גם הם למנוחת עולמים, ואוהביהם – לקבר אותו יוכלו לפקוד; תוך שאנחנו מתפללים, וזועקים, ודורשים! להביא את כל החטופים החללים לקבר ישראל. עד האחרון שבהם. דניאל גם שב אלינו עם חבורה קדושה של כל בני הערובה החיים שלנו, שהוחזקו באכזריות אין קץ, ברעב, בעינויים, בשרירות לב ובשטניות על ידי מפלצות חמאס, ויצאו סופסוף מאפלה לאור גדול.
אחיותיי ואחיי, כולנו קיימנו השבוע בגופנו ממש את מילות הפיוט – "עין במר בוכה ולב שמח". כולנו שמחים כל כך בשיבת-ציון של אחינו המעונים ממעמקי השאול. וכולנו שבורי לב: על חטופינו החללים. על הילדים והילדות, האחים והאחיות, האבות והאימהות שלנו; שבאותו יום, מר ונורא, לפני שנתיים ימים, נפלו, נטבחו, נשרפו, נאנסו ונחטפו בידי הרשע הברברי הנורא מכל, שמטרתו וכוונתו באותו יום הייתה להחריב את מדינת הלאום של העם היהודי במבצע טרור אימתני. ועל בנינו ובנותינו הלוחמים הגיבורים, שבאומץ ליבם, במסירות נפשם, יצאו לקרב, ושילמו בגופם ובחייהם, כדי להרחיק את המשחית מגבולותינו ולהשמידו, וכדי שישובו בנים ובנות לגבולם.
באותו בוקר מר ונמהר, לפני שנתיים, פיקד סרן דניאל פרץ על ״צוות פרץ״ – הכוח שלו בנחל עוז – בקור רוח ובאומץ עילאי. הוא היה ממש הקו הראשון מול גלי האויב. יחד עם חבריו לצוות הטנק – ביניהם תומר ליבוביץ' הגיבור זכרו לברכה, מתן אנגרסט שהתרגשתי כל כך לשוחח איתו היום – גיבור אמיתי; ואיתי חן הגיבור זכרו לברכה – שאנחנו מחבקים משפחתו ודורשים, זועקים ומתפללים ופועלים בכל דרך לחזרתו המיידית לנוף מולדתו, על פי הסכם טראמפ שנחתם.
באותן שעות קריטיות התעקשו דניאל וצוות הטנק, בגבורה עילאית, לחתור למגע מהרגע הראשון; והצילו נפשות רבות, עד שדניאל וחלק מחבריו מתו מות גיבורים, עד שדניאל ואיתי נחטפו לרצועת עזה בידי בני העוולה. ״הוא נלחם עד טיפת הדם האחרונה״ כך תיארת אתה – חברי היקר והאהוב, האבא של דניאל, הרב דורון. המילים הפשוטות הללו, שנאמרו בקולו של אב מיוסר וגאה, הן אתוס לאומי לכל דבר. אתוס לדורות של לוחמים! הרי בהקשר של גיבור ישראל – סרן דניאל פרץ, ״טיפת הדם האחרונה״ היא לא רק דימוי מוצדק וקולע, כי אם התיאור המדויק של
מי שלחם עד הרגע האחרון, של מי שהנהיג את חייליו מתוך אחריות, מתוך אמונה בצדקת הדרך, ומתוך אהבה עצומה, שאינה תלויה בדבר – בין העלם הצעיר לעמו ולמולדתו. היום סרן דניאל פרץ, בנה של האומה, שב הביתה. אל אדמתו. אל אדמתנו.
ברגע הזה, הכואב כל כך, בהר הגבורה והתקומה, הר הגעגועים, הדמעות והאמונה בצדקת הדרך, אני מבקש לפנות אל כל המשפחות השכולות כולן, להרכין ראש ביראה ולומר תודה בשם מדינת ישראל. תודה לכן על הבנים שגידלתן – לוחמים מלאי גבורה שלא היססו כשיצאו להציל את מדינת ישראל, להילחם באויב ולהשיב את החטופים.
לוחמים שבכיסם תמונות החטופים ובליבם עוז ותעצומות. בזכות הבנות והבנים הגיבורים, בזכות המשפחות השכולות, בזכות הפצועים שהקריבו כל כך הרבה – בזכות כל אלה הגענו לרגעים הללו – רגעים שגם נותנים תקווה לעמנו ולאזור כולו; רגעים שייזכרו לנצח נצחים בתולדות מדינתנו.
משפחת פרץ האהובה, הרב דורון, חברי היקר; כבר שנים ארוכות שאתה פועל למען ברית הגורל והייעוד של העם היהודי. בכל רחבי תבל, ובמיוחד בקהילות בדרום אפריקה ובישראל – אתה מקפיד לשקף היטב את הקשר העמוק בין כל חלקי עמנו. את אהבת ישראל, את אחדות ישראל, את האמונה בנצח ישראל, את השותפות האיתנה בין יהדות התפוצות לעם היושב בציון, שמצאה את ביטויה ביתר שאת במלחמה הקשה הזאת. דורון ושלי, עדינה, שירה ויונתן – בשנתיים האחרונות זכיתי להיפגש עמכם שוב ושוב, ובכל פעם אני חש שאתם – אתה הרב דורון, ושלי היקרה – כהורים שכולים – וכל המשפחה! – מלמדים אותנו שיעור נוסף: איך גם בכאב האישי העמוק ביותר אפשר להחזיק באמונה של עם שלם. יונתן, יוני היקר, אני זוכר היטב את חתונתך, ימים ספורים לאחר פרוץ המלחמה – כשאתה פצוע, כשגורלו של דניאל עוד לא ידוע, כשגליה ומשפחתה מפונים מביתם בקיבוץ סעד. נישאת עם בחירת ליבך, ואני חשבתי אז איזו דוגמה אישית נתת לעם כולו, איזה כוח נתתם לנו.
הכוח הזה, שלכם משפחת פרץ, וכמובן של דניאל ז"ל, מזכיר לנו את הצו העליון: אסור לנו לעצור, אסור לנו להתעייף, אסור לנו לוותר או להשלים עם מציאות שבה מי מהחללים עדיין לא שב. המשימה עוד לא הושלמה. נמשיך לעשות הכל עד שנשיב את כולם למנוחת עולמים.
מי ייתן ובסגירת המעגל הזו, משפחה יקרה, וכל אוהביו, פקודיו, מפקדיו, מוקיריו וחבריו של דניאל – תדעו מעט מזור ונחמה; ומי ייתן ורגבי אדמתנו יעניקו לדניאל סופסוף מנוחת עולמים. מי ייתן ונדע להיות ראויים, מי ייתן ונדע מעט יותר אחדות ביום הזה ובימים שעוד נכונו לנו, מי ייתן שנמגר את שנאת החינם המרימה את ראשה המכוער שוב ושוב, ומי ייתן ונדע לבנות עתיד של אהבת ישראל, לבנות תקווה, לבנות מחר ישראלי משותף. יהי זכרו של סרן דניאל פרץ וזכר כל נופלינו ונרצחנו במערכה, ברוך ונצור בלב עמנו לדור דור ולנצח נצחים.
