נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל נפגשו הבוקר, עם נציגי הקהילה היהודית בבית הכנסת "נווה שלום" באיסטנבול. במהלך הביקור הנשיא התקבל בהיכל התפילה בתרועות שופר, התייחד עם זכרם של הנרצחים בהתקפות הטרור שהתרחשו בבית הכנסת ב-1986 ו-2003, והדליק נר זיכרון. בהמשך, השתתף הנשיא בקריאת שיר מפרקי תהילים והוזמן לעלות לתורה באולם התפילה, ואמר קדיש לזכר אימו ז״ל שהלכה לעולמה בחודש ינואר האחרון.
את המפגש ליוו הרב הראשי של הקהילה הרב יצחק חליבה, סגן שר התרבות והתיירות הטורקי אחמט מיסבח דמירג׳ן, נשיאי הקהילה היהודית איזק אברהם וארול כהן, ז׳אק אשכנזי קונסול הכבוד באיזמיר ושליח חב״ד בטורקיה הרב מנדי צ׳טריק. בית הכנסת ״נווה שלום״ הוא בית הכנסת הספרדי המרכזי והגדול ביותר בעיר.
״אחיי ואחיותיי בני הקהילה היהודית, מיכל רעייתי ואני שמחים לפגוש אתכם, ולברך, כמו שנכתב על מי שלא ראה את חברו זמן רב: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה," פתח נשיא המדינה את דבריו.בהזדמנות מיוחדת זו, אני מבקש, יחד אתכם, לשאת תפילה לשלום אחינו ואחיותינו מהקהילה היהודית באוקראינה, ולשאת תפילה שהקדוש ברוך הוא ישמרם ויצילם מכל צרה וצוקה. הנשיא הוסיף: "הן אבי והן סבי הזכירו בביקוריהם ההיסטוריים כאן את האופן שבו פתחה טורקיה את שעריה ואת ליבה, לבנות ובני העם היהודי שמצאו כאן מנוח לכף רגלם. המגורשים מספרד ויהודי טורקיה הוותיקים השתלבו בחברה הטורקית, ונטלו חלק כביר בכתיבת ההיסטוריה של העם היהודי. שורה ארוכה של רבנים, משוררים, חכמים, סוחרים, יזמים, מנהיגות ומנהיגים, הם רק חלק מהעבר ההיסטורי של העם היהודי כאן בארץ הזאת.אחיי ואחיותיי, כל ישראל קשורים בקשר של אחריות הדדית, של שותפות גורל; ואתם, חברי הקהילה היהודית בטורקיה, דוגמה ומופת לכך. אתם סמל לערבות הדדית, למסורת, לקהילתיות, שעומדות מול כל האתגרים. אני יודע שהקהילה היהודית כאן בטורקיה וגם בית הכנסת הזה – "נווה שלום", חוו על בשרם מתקפות טרור קשות. לצערי הרב ברחבי העולם – בתי הספר היהודיים, בתי הכנסת, המרכולים והעסקים היהודיים – היו ועודם על הכוונת של השונאים. אני מחזק את ידיכם, ומברך על המחוייבות של השלטונות לשלומם ולחירותם של יהודי טורקיה. נפגשתי אתמול בביקור היסטורי באנקרה עם הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, הייתה לנו שיחה טובה, פתוחה וכנה. בפגישה שלנו אמרתי לו כמה חשובים לי היחסים בין ישראל וטורקיה. סיפרתי לו שאני מאמין שכולנו – בני כל הדתות במזרח התיכון – יכולים וצריכים לחיות בשלום. שמחתי לשמוע ממנו שהוא מסכים איתי, ושגם הוא חושב שהיציבות האזורית חשובה במיוחד, ושצריך לחזק את מה שמאחד בינינו, בין כל העמים והדתות.הבנו ששנינו מאמינים שדווקא בימים של רוחות מלחמה, וטרגדיה נוראה באוקראינה, צריך ללכת בדרך המורשת של בני אברהם. מורשת של כבוד, סובלנות וידידות. ושל מאבק בלתי מתפשר בשנאה ובגזענות, באנטישמיות ובשנאת האחר. העולם שלנו צריך יותר שלום, יותר "נווה שלום", ופחות מלחמות, טרגדיות, ומאבקים. כדברי התפילה: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ועל כל העולם ואמרו: אמן."
