נשיא המדינה יצחק הרצוג, נאם היום, יום ראשון, כ״ה בחשוון, 16 בנובמבר, בטקס האזכרה הממלכתי לנשיאה החמישי של מדינת ישראל יצחק נבון ז״ל, שנערך בהר הרצל.
מצורף נאומו המלא של נשיא המדינה:
״מי ידליק נר עתיק, מי ישמיע שיר, מי ימצא בליבו אור חדש בהיר; בלפיד של אתמול – עוד תבער האש, לפעמים נס גדול שב ומתרחש״. כך כתבה נעמי שמר בשירה ״מי ידליק״, בהשראת הנשיא החמישי, יצחק נבון היקר והאהוב. שמר כתבה את השיר בעקבות סיפור אישי של הנשיא נבון מימי נערותו – בהם נהג להקריא ספרים לעיוורים.
באחד הימים, בעיצומה של הקראת הספר, הפסקת חשמל החשיכה את הבניין לחלוטין, ונבון עצמו היה כסומא. הוא הפסיק לקרוא את הספר, וכעת נזקק לעזרה במציאת דרכו, עם כל האירוניה שבדבר. למזלו, כך כתב לימים באוטוביוגרפיה שלו, ״לעזרתי נחלצו שניים מידידי העיוורים, זה אוחז בזרועי הימנית, וזה אוחז בזרועי השמאלית. בוא, אנחנו נראה לך את הדרך״.
הסיפור הזה, עם הרגע המחויך של היפוך התפקידים, הזכיר לנעמי שמר את הפסוק מישעיהו: ״הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל״, ובעקבותיו יצרה את השיר. המילים הקסומות של השיר הזה מאירות בעיניי באור יקרות את דמותו של נשיאנו החמישי יצחק נבון, שאנחנו מציינים כעת עשור ללכתו – עשור שבו המורשת שלו מתגלה, שנה אחר שנה, כבוערת וקרובה מאין כמותה.
וכך, כמאמר המשוררת, אני מבקש, יחד אתכם, להעמיק באופנים בהם הלפידים שנשא נבון ממשיכים לבעור בתוכנו. כיצד אנחנו ממשיכים לשאת אותם להעבירם מדור לדור, לאורו, ולמלא אותם באור חדש ובהיר.
אומר בכנות – אל מול האתגרים האדירים – החברתיים, הביטחוניים והמדיניים – שניצבים בפנינו כעת, אני מוצא את עצמי חושב על נבון שוב ושוב. דורש במילים שלו, ברעיונות שלו, בדרך המנהיגותית שלו, שהייתה רצופה באהבת עם ואדם עמוקה, בחתירה מתמשכת לממלכתיות, ללכידות ולשלום – בתוכנו ועם שכנינו, ובאמונה עמוקה ביכולתו של עם ישראל להיבנות ולקום גם מהאסונות הכבדים ביותר.
״אין עוד דור בתולדותינו שנע בין קטבים כה הפוכים וכה עזים: שואה מחרידה מזה, וחידוש עצמאותנו מזה״, כך אמר הנשיא נבון ביום העצמאות ה-30 של המדינה, והמשיך ואמר במילים הנדמות כאילו נכתבו בימים אלה ממש: ״נדרשו מן העם כוחות נפשיים אדירים, גם לשאת בליבו את פצעיו, וגם להפיח אמונה בעצמו ולהקים את מדינתו".
ואכן, בלשון בהירה, מלאת חום ותקווה, אהבה ואמונה – תוך תרומה מכוננת ממש לארון הספרים שלנו, והענקת אין-ספור נכסי צאן ברזל לתרבות היהודית והישראלית – השכיל נבון להתוות עבור העם שקם מהאסון הכבד בתולדותיו, עתיד של אור; עתיד ששוזר את חבלי ההווה לסיפור הגדול, חובק-הכל, של תולדות עמנו; עתיד ישראלי משותף.
וכאז – כן עכשיו. כשם שנבון ועמיתיו לדור הנפילים, הלכו בחושך, ובראו מתוכו אור גדול, גם אנחנו – בעת הזאת ממש – מבקשים לקום ולהיבנות יחד מאסון שבעה באוקטובר, וליצור יחד את היום שאחרי – את הפרק הבא בסיפור העתיק והמתחדש שלנו.
טענתי המרכזית כאן היום היא שיצחק נבון הוא דמות מפתח, דמות מופתית, שיכולה לעזור לנו לדמיין ולהביא את היום הזה. אנחנו יכולים לשם כך, למשל, ללמוד מיצחק נבון – הנשיא של אחדות העם ומתן כבוד לכל חלקיו. הנשיא שראה עצמו, כדבריו, כ-״נציגם של כל מרכיבי הרקמה הפוליטית, החברתית והדתית המנומרת של ישראל״. הנשיא שהקפיד מאד על ממלכתיות ועל כללי משחק הוגנים בפוליטיקה ובציבוריות הישראלית. הנשיא שעסק בקיטוב הפנימי המחריף, והבהיר שוב ושוב: ״השאלה אינה אם יהיו ויכוחים בינינו, אלא כיצד ננהל אותם״.
אנחנו יכולים גם, למשל, ללמוד מיצחק נבון – איש השלום עם שכנינו. הנשיא שידע ערבית על בוריה, ואף למד את הניב המצרי לקראת ביקורו ונאומו ההיסטורי במצרים; ביקור שהיווה חלק מכריע בכינון הסכם השלום עם מצרים ובהעמקת הנורמליזציה בין המדינות.
ואנחנו יכולים ללמוד מיצחק נבון שהיה קורא היום, אין לי ספק, להקמת ועדה שתחקור היטב ולעומק את המחדל וליקוי המאורות של שבעה באוקטובר; אולי אפילו באותן מילים ממש בהן נקט לאחר טבח סברה ושתילה, כשאמר, ואני מצטט: "חובתנו היא לברר בהקדם ובאופן מדויק, על ידי אנשים מהימנים ובלתי תלויים, את כל מה שאירע בפרשה אומללה זו, ואם יחייב הדבר – להסיק במלואן את מלוא המסקנות מבדיקה זו". קריאה אותה ציטטתי, כמעט מילה במילה, מיד בראשית המלחמה – בנאומי בכנסת ישראל – ב-16.10.23.
אכן, יקירותיי ויקיריי, גם במובנים האלה אני רואה בנבון מורה דרך לנשיאי ישראל – בהיותו אוהב שלום ורודף שלום – הן בתוכנו והן עם שכנינו, והרי זה אחד מתפקידיו המרכזיים של נשיא המדינה.
לפידים אדירים הבעיר נבון עבור האומה הישראלית והעם היהודי, לפידים שבשעה הזו, שעת מפנה – בין אפלת שבעה באוקטובר לבין שחר ״היום שאחרי״ המלחמה, שמתחיל להפציע – חובה עלינו להמשיך ולשאת.
אני מבקש להביע הערכה עמוקה ביותר למי שעוסקים בהנחלת דרכו ומורשתו של הנשיא נבון, ובראשם לך – ארז היקר והאהוב; עוד אני מבקש לנחם אתכם – משפחת נבון כולה – מירי יקרה, נעמה וארז, חניטל והנכדים, וכמובן את כל אוהביו ומוקירי זכרו של הנשיא נבון.
אמנם חלפו עשר שנים, והנשיא נבון נפטר שבע ימים ומעשים, ובכל זאת – חסרונו ניכר אצל כולנו, ביתר שאת, ובוודאי אצלכם – שהלך מעמכם סב, אב, בן זוג, חבר, ובעיקר – מורה דרך.
בהזדמנות זו נזכיר גם את אופירה נבון האהובה כל כך, שהייתה עזר כנגדו בכל תקופת נשיאותו החשובה של יצחק נבון.
מי ייתן וזכרם של הנשיא החמישי יצחק נבון ושל הגברת הראשונה – אופירה נבון יהיה ברוך ונצור בלב העם לדור דור; ומי ייתן ומורשתו תהיה חקוקה על לוח ליבנו – עד סוף כל הימים״.
