נשיא המדינה יצחק הרצוג העניק הערב, יום שלישי, ט”ו באייר, 13 במאי – את ״עיטור הנשיא״ לנשיא גרמניה, פרנק-ואלטר שטיינמאייר, כחלק מציון 60 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין גרמניה לישראל.
הענקת העיטור נערכה בבית הנשיא בירושלים, בהשתתפות רעייתו של נשיא גרמניה, אלקה בודנבנדר, ורעיית נשיא המדינה, מיכל הרצוג.
העיטור הוענק לנשיא גרמניה כהוקרה על תרומתו ארוכת השנים להעמקת הקשרים בין גרמניה לישראל, על מאבקו הבלתי מתפשר באנטישמיות, ועל עמידתו האיתנה לצד מדינת ישראל – גם בזמנים קשים אלה.
נשיא המדינה התייחס ואמר: "הבוקר שוחחתי עם עידן אלכסנדר ועם משפחתו המופלאה. זו הייתה שיחה מרגשת מאוד. בירכתי את עידן בשובו הביתה בשם אזרחי ישראל, ואמרתי לו עד כמה אנחנו גאים בו ובמשפחתו. עידן אלכסנדר הוא גיבור אמיתי.
אנחנו מצפים בקוצר רוח לשובם של כל אחינו ואחיותינו. הם צריכים להיות בבית, ולא ננוח עד שיהיו כאן.
בעיניי, אין הזדמנות ראויה יותר להעניק את עיטור הכבוד הנשיאותי של מדינת ישראל לאחד מידידיה הגדולים ביותר של ישראל, ולחבר אישי ותיק ויקר שלי – נשיא גרמניה, פרנק-ולטר שטיינמאייר.
כאשר ביקרת בישראל וביד ושם, עמדת שם ואמרת: ‘אנו, הגרמנים, נושאים באשמה שאינה ניתנת להבנה’. לא ביקשת מחילה – דרשת אחריות מעצמך וממדינתך. זו ההתגלמות של מנהיגות.
אדוני הנשיא, חברי היקר, פרנק-ולטר שטיינמאייר – אני גאה עד מאוד להעניק לך היום את עיטור הכבוד הנשיאותי של מדינת ישראל. כבוד על עשרות שנים של אומץ מוסרי; כבוד על מחויבותך הבלתי מתפשרת לזיכרון, לביטחון, לתקווה; כבוד על מסירותך הנאמנה למדינת ישראל ולמה שהיא מייצגת – לשובם של החטופים שלנו שאנו מייחלים לו כל כך, ולחזון של עתיד בטוח, מזהיר ומשותף״.
בטקס נכחה שורדת השבי ד״ר שושן הרן, יחד עם בתה עדי שוהם ובעלה של עדי שורד השבי טל שוהם. הנשיא אמר להם: ״אני נרגש עמוקות לראות אתכם כאן. תודה שאתם איתנו הערב. אנו מצפים בכמיהה לשובם של כל אחינו ואחיותינו".
גם אילנה רומנו ואנקי שפיצר, שבעליהן נרצחו באולימפיאדת מינכן בשנת 1972, נכחו באירוע.
מדברי נשיא גרמניה, פרנק-ואלטר שטיינמאייר: ״ישראל, ההיסטוריה הגאה שלה, עלייתה הבלתי נתפסת מהאפר של השואה ועד להיותה בית לעם היהודי, כמו גם אידיאל של דמוקרטיה חסרת פחד, מגדלור של אנושיות בים של סכסוך וכאב. ישראל, אנשיה, מוחותיה, קולותיה – מגוונים וצבעוניים ככל שיהיו – מהיום הראשון התאהבתי במדינה הקטנה, האמיצה זו שתמיד נאבקת, ובאנשיה. אתם השראה עבורי.
המשאלה העמוקה ביותר שלי הלילה היא שישראל הזו תשרוד ותשגשג שוב. לכן אני מקבל את העיטור הזה בהכרת תודה ובענווה. זה כבוד גדול, אך גם קריאה לפעולה בימים חשוכים. השבעה באוקטובר היה היום הנוראי ביותר עבור העם היהודי מאז השואה. לעולם לא אשכח את ההליכה שלנו בקיבוץ בארי, רק כמה שבועות לאחר המתקפה – הדם, האפר, הכאב שאי אפשר לתאר.
הלילה, אני חושב על החטופים, אלה שעדיין מוחזקים בידי הטרוריסטים, בכלובים ובמנהרות, ואני חושב על משפחותיהם. החטופים צריכים לחזור הביתה – החיים והמתים, ללא קשר לדרכונם.
הטראומה של השבעה באוקטובר עדיין נוכחת בכבדות במדינה הזו.
נלחמים בטרור, ושואפים לשלום בו זמנית – אני חושב שעלינו לעשות את שניהם. גרמניה מוכנה לתמוך בשניהם. אנו עומדים לצד ביטחונכם מהיום הראשון, היום, ולעד, ואנו מוכנים לעבוד עם כל מי שמוכן לכך, כולל שכניכם באזור, למען השלום.
הסבל לא יכול להימשך לנצח. אולי זה מה ש-60 שנות יחסים גרמניים-ישראליים יכולים ללמד אותנו היום – שלום אפשרי. פיוס אפשרי, אפילו מהתהום העמוקה ביותר.
בעזרת אומץ ומעורבות של רבים, מי ייתן וישראל תשגשג בשלום עם שכניה, בשלום עם עצמה. גרמניה לצידכם. תודה״.
