יצירת האומנות נעשתה במסגרת הפסטיבל היהודי לאומנות רחוב ובשיתוף הביאנלה של ירושלים 2019 שנערך כעת בירושלים
לאחרונה הושלמה יצירת אומנות ייחודית במכון שכטר למדעי היהדות בירושלים: ציור גרפיטי ענק (9X6 מטרים) שעיקרו הוא אסופה של פסוקים מן המקורות היהודיים ומשירים עבריים מודרניים. היצירה כתובה בעברית ובערבית יהודית, שפת הכתיבה ששימשה את היהודים שחיו בארצות ערב. היצירה נעשתה במסגרת הפסטיבל היהודי לאומנות רחוב שהתקיים בירושלים ושותפים לה אחד עשר אומנים יהודים מהארץ ומחו"ל אשר עליהם ניצח האומן היהודי מוושינגטון די.סי., הלל סמית.
הציבור מוזמן לבקר במכון שכטר ולצפות ביצירה בימים ראשון עד חמישי בשעות 9:00–16:00. שיח גלריה עם האומנית ג'ודי טל קופלמן יתקיים ביום חמישי, 28 בנובמבר 2019 בשעה 12:15. הכניסה חופשית. מכון שכטר למדעי היהדות, רחוב אברהם גרנות 4, ירושלים.
היצירה מוצגת על קירו החיצוני של בית המדרש בקמפוס מכון שכטר, והדברים שנכתבו שם הם שילוב של משפטים עתיקים ומודרניים אשר מציבים במוקדם את היצירה והלימוד היהודיים. כל אחד מאחד עשר האומנים בחר מקור יהודי שהוא חש כלפיו חיבור אישי ומשמעותי וצייר אותו על הקיר בתורו ועל פי סגנונו. "ציור הקיר בנוי משכבות רבות וחופפות של טקסט אשר כל אחד מהם מבטא את קולו הייחודי של אומן אחר. הציור משקף את שכבות הלמידה היהודית לאורך הדורות, כשכל פרשן, מספר סיפורים, מלומד ומשורר מגיב למה שקודם לכן. הוא גם מגלם את הדעות ואת הגישות המגוונות שכולנו מביאים כיום ליהדות. תרומתו של כל אומן מנהלת דיאלוג עם כל שאר התרומות, כמו גם עם הצופה. דיאלוג מסוג זה – יצירתי ומשתף פעולה אשר מכבד כל קול – הוא בדיוק כפי שחכמינו הנחילו במשך אלפי שנים, וחיוני כל כך בימינו", אומר הלל סמית, אומן הגרפיטי מוושינגטון הבירה אשר ניצח על תהליך היצירה.
מדובר בפרויקט משותף שבו היו מעורבים חלק מהקליגרפים והאומנים המוכרים ביותר בישראל. קבוצת האומנים כוללת את הלל סמית, ג'ודי טל קופלמן, לינור מזרחי־כהן, שלום יוסף חיון, איזי פלודבינסקי, דוד מוס, בנצי בינדר, ג'ימי שיר, דוד גולדשטיין. חלק מן האומנים כלל לא הכיר זה את זה לפני העבודה המשותפת. אחרים תקשרו זה עם זה רק באמצעות דיאלוג ממוחשב אך לבסוף כולם נפגשו בירושלים.
לדברי פרופ' דורון בר, נשיא מכון שכטר למדעי היהדות: "הרעיון שעומד מאחורי היצירה הוא ליצור שיתוף פעולה בין האומנים ולאפשר תהליך של השמעת קולות וסגנונות שונים – ממש כמו תהליך של לימוד במכון שכטר או כתיבה בבית מדרש, כאשר לכל אחד יש דעה והוא תורם לסוגיה. זו דרך מעניינת ונכונה לשקף את ערכי מכון שכטר שמאמין בפלורליזם, בריבוי דעות ובשיח מכבד. מה שהיה יפה לראות בתהליך היצירה הוא כיצד מגוון האומנים "עולים" זה על זה עם המשפטים, מתקשרים זה עם זה ומתרגמים זאת לגרפיטי".
את הקיר מלווה הטקסט המסביר על היצירה: 'יצאה בת קול ואמרה: אלה ואלה דברי אלוהים חיים'. ציור הקיר בנוי משכבות רבות וחופפות של ציטוטים מהמקורות או משירים עבריים מודרניים הכתובים בעברית ובערבית יהודית אשר מציבים במרכז את הקונספט של יצירה ולימוד. כל אומן בחר מקור שהוא חש כלפיו חיבור אישי ומשמעותי ולאחר מכן צייר אותו על הקיר בתורו ועל פי סגנונו. הצגת שכבות הטקסט בסגנונות, בצבעים, בשפות וממקורות שונים מייצגים את הרוח של בית המדרש, כאשר כל אחד מהמשתתפים מביא לתוכו את ניסיונו ואת התשוקה ליצור שיח עשיר אשר חוצה זמן ומרחב. בדרך הזו, ציור הקיר מזכיר דף של תלמוד, ששם הפרשנים מבססים את דבריהם זה על גבי זה וכך מותירים את חותמם על גבי ההיסטוריה היהודית.
