בתערוכה מוצגות כ-50 מסכות מרהיבות מהאוספים המגוונים של מוזיאון ישראל, וכן סרטים המתעדים מסכות בטקסים. רוב המסכות בתערוכה שימשו לפולחן – בטקסי חניכה, המציינים את המעבר מילדות לבגרות; בטקסי קבורה, שבהם יוחסה למסכה היכולת להעביר את המת מהעולם הזה אל עולם אבותיו הקדמונים; ובטקסים לציון חילופי העונות, שהם המקור לקרנבלים הגדולים.
העוצמה המאגית של המסכה מוסיפה לרתק אמנים בני זמננו, ובתערוכה משובצות כמה יצירות עכשוויות המתייחסות אליה.
המסכות מאוספי המוזיאון השונים נוכחות בחלל אחד עם הקהל. רובן שימשו לפולחן: מהן שנועדו לריפוי והגנה ומהן שמקנות כוחות מיוחדים בזמני מחסור ומצוקה. האפשרות ללבוש באמצעותן זהות אחרת, להשתנות ולהיות למשהו אחר, היא מקור כוחן. מסכות מחוללות שינוי בטקסי מעבר מילדות לבגרות, בטקסי מוות בהן עובר האדם מן העולם הזה לעולם הבא, ובחגיגות ופסטיבלים המוניים שמציינים את חילופי העונות ואת השינוי הקוסמי.
מסכה היא חפץ דומם שקם לתחייה כאשר לובשים אותו. בטקסים פולחניים ובפסטיבלים, קולות המוזיקה ותנועות הריקוד של האדם שעוטה את המסכה מזמנים את הרוח שאותה היא מייצגת להתנחל בגופו של הרקדן עד שהוא הופך לישות אחרת. כך מסכות ממלאות את הצורך האנושי לתת ביטוי מוחשי לכוחות נסתרים שפועלים בעולם, או לפי פרשנות מודרנית – לחלקים סמויים באישיותנו.
הרוחות השוכנות במסכות הן כמו אורחים שהגיעו ממציאות אחרת כדי לפעול בין אנשים עלי אדמות. המסכה היא תערובת של חי ודומם, חומר ורוח, שמושכת ומרתיעה כאחד.
גם אם משמעויותיהן התרבותיות של המסכות אבדו עם השנים, נותרה עדיין משמעותן האוניברסאלית. "המסכה" הראשונה שאנו רואים הם פניה הפיזיים של אמנו והיא מזוהה עם אישיותה ועם היחס שהיא מעניקה לנו; השנייה היא ההשתקפות של פנינו שאנו מגלים במראה, שהם כמסכה שעוטפת ומכילה את רוחנו; בהמשך אנו מבחינים במסכות של האנשים שסביבנו, ויש הרואים גם בדברים דוממים מסכות של רוחות וכוחות בלתי נראים.
בסרטים שמוקרנים על קירות התערוכה נראות המסכות בפעולה. בחדר נפרד, נועלת את התערוכה, מסכת אבן נדירה בת כ-9,000 שנה העשויה כגולגולת אדם מת. פנים מרשימות אלו מבטאים את השאלות הקדומות שעדיין תקפות הנוגעות לחיים, למוות ולמעבר ביניהם.
התערוכה תפתח לקהל ב-8 באפריל
שעות פתיחה למוזיאון ולהיכל הספר: א', ב', ד', ה' 17:00-10:00, ג', 21:00-16:00 ו' וערבי חג 14:00-10:00 שבת וחג 17:00-10:00