ספר חדש בהוצאת לוין ("אלי שמיר: עיונים ביצירותיו") מתחקה אחר 40 שנות פעילות יוצרת ופורה של הצייר אלי שמיר, מאנשי כפר יהושע
בשיתוף עופר לוין GTI
בשנת 1968, כשהיה אלי שמיר בן 15 בלבד, נחשפו בבית התרבות "ביתנו" שבחיפה רישומי פחם שלו, במסגרת תצוגה של יצירות תלמידי אברהם ישכיל, מטובי המורים לציור דאז. שנתיים לאחר מכן, והוא רק בן 17, זכה שמיר לתערוכת יחיד ב"מרכז תרבות העמים לנוער" שבמרכז ירושלים, והביקורות המשבחות מצאו את ביטוייהן בעיתונות על ידי מבקרי אמנות ואמנים כאחד, בהם ידועים ביותר.
בימים אלה, למעלה מיובל מאוחר יותר, רואה אור בהוצאת לוין ספר חדש על אמן מוכשר זה בשם "אלי שמיר: עיונים ביצירותיו". גדעון עפרת, מבקר וחוקר אמנות ומחבר הספר, ועופר לוין GTI, אספן מוכר בסצנת האמנות המקומית ובעל הוצאת לוין, מרחיבים כאן על שמיר, יצירתו וחשיבותה לאמנות הישראלית.
מחבר הספר, גדעון עפרת, לא היה צריך לנבור יותר מדי בקטלוגים ובארכיונים כדי לזהות את מרכיבי יצירתו של אלי שמיר, שכן עפרת הכיר אותו ואת יצירתו מקרוב, עוד מניצני התפתחותו כאמן מוכר ומוערך: "במשך השנים 1977 – 1981, בהן למד אלי שמיר בבצלאל", כך מספר עפרת "שימשתי במוסד מרצה מטעם היחידה ללימודים עיוניים, והתקרבתי מאד למחלקה לאמנות, מוריה ותלמידיה, בהם אלי שמיר. הייתה זו, כידוע, תקופה סוערת במחלקה, ימים בהם התפלגו מורים ותלמידים במאבק אידיאולוגי בין תומכי האמנות המושגית, השוללת את ערך מעשה הציור והוראתו, לעומת אלה התומכים בלימוד ציור, ועדיף במתכונתו הפיגורטיבית. אלי שמיר נמנה עם המחנה האחרון, ואילו אני נמשכתי למחנה האוונגרדיסטי. אלא, שהתפלגות זו לא מנעה התרקמותה של ידידות ביני לבין שמיר, ולבטח לא סתרה את הערכתי לכישרונו הנדיר כצייר. ובאמת, כבר ב-1983 החלטתי לרכוש את ציורו הענק מ-1982, 'ארבע רוקדות בעמק יזרעאל', וזאת בטרם זכה להכרה ציבורית."
שלוש התקופות ביצירות אלי שמיר
עפרת מזהה ביצירות אלי שמיר שלוש תקופות עיקריות: הראשונה היא התקופה הארכאית – במחצית הראשונה של שנות ה-80 – שבה ניתן לאפיין את ציורי שמיר כ"טוטמיים", כאלה המשיקים לפסלי איי הפסחא, למיתוסים בבליים, ואף לאמנות מצרית קדומה; התקופה הקלאסית – מהמחצית השנייה של שנות ה-80 עד סוף שנות ה-90 – שכללה אלגוריות המושתתות על מיתוסים יווניים; והתקופה הרומנטית – בעיקר בשנות האלפיים – שבה מככבים עמק יזרעאל, כפר יהושע – כפרו של האמן ומשפחתו בשלושת הדורות האחרונים ואנשיו.
“אלי שמיר מצייר את ידידיו, משפחתו ואת נוף ילדותו." כך מסביר עפרת. "משמעותית בציוריו החלוקה הגיאומטרית את הנוף באמצעות האדם: לא אחת, יציריו של אלי שמיר תומכים כעמודים קלאסיים את מקדש הטבע משני עברי הבד. פעמים, מציג שמיר את האדם – טוטם שלו ממש במרכזה עם העמק, ולעתים הוא מחלק את הקנבס בחלוקה משולשת מדויקת לשלושה צירים: שניים צדדיים ואחד מרכזי. האדם הוא יסוד החלוקה האנכית, הטבע הוא יסוד החלוקה האופקית, שאף היא גיאומטרית: אדמה – אדם – שמיים."
"ברובד שפתו האמנותית," ממשיך מחבר הספר, "ולכל אורך דרכו האמנותית שמר אלי שמיר נאמנות לפיגורטיביות המושתתת על 'יחוס משפחתי' אמנותי, המאחד את הזיקה לפול סזאן עם הזיקה לאמנים דגולים כטיציאן, דייגו ולאסקז, רמברנדט ודומיניק אנגר. ברובד התוכן, נשמרה מתכונת של דואליות של ריאליזם ומיתוס, גם כאשר מגמתו הבסיסית היא דה-מיתולוגית. לצד זה מחלחלת בחלק ניכר מציוריו ביקורת מוסרית-פוליטית סמויה, לפעמים על ידי אופן שבירת התפקיד שמייצגות אחדות מן הדמויות שהוא מצייר וסמליותן, פעמים אחרות על ידי שינוי הפרספקטיבה שהוא מציע לנוף העמק החוזר ונשנה בחלק מעבודותיו."
מגדולי האמנים הניאו-ריאליסטיים בישראל
לדברי עפרת, הספר עוסק פחות בנושא שבו נהוג לזהותו עם ציורי אלי שמיר – העמק – ומתמקד יותר ברובד האישי-קיומי והנפשי של האמן: התלבטויותיו בין נתיבי היצירה והמשפחתיות, סוגיית הכוח הנשי, מהות היצירתיות או מחשבות היסטוריוסופיות. לא אחת נחשפות בו התכתבויות בין האמן למחבר שבו הוא חושף את מניעיו ודרכי מחשבתו בתהליך היצירה.
דוגמה לעבודה מאוחרת שבה עפרת מזהה מוטיבים של התקופה הקלאסית ביצירת אלי שמיר היא הציור המכונה 'כמו אירופה – דפנה, שירה ולהב במעיין אמי'. הקנבס מציג לעיני המתבונן שלוש עלמות יפהפיות עוטות מדי צה"ל, עומדות ליד כלב בתוך מים רדודים בפתח הניקבה הסלעית של נחל גחר ("מעיין אֲמִי" על שם אמנון [אֲמִי] בר-נר, שנפל בעת מילוי תפקידו). עיקר התמונה – הסלעים הכבדים מצד שמאל ופתח הניקבה/מערה שבמרכז. הקשר לסיפור המיתולוגי – יווני של אקטיון וארטמיס נרמז בציור בדימויי הכלב (שטרף את הצייד שהפך לצבי), דימוי פתח המעיין כפתח מערה והיפהפיות. "כמו אירופה", אם כן פירושו דומה למיתוס היווני, והוא מאחד את הזיקה הקרובה של שמיר לפול סזאן ביחד עם האנלוגיה האלגורית למיתולוגיה היוונית.
עופר לוין GTI, אספן ידוע של אמנות ישראלית , מוסיף על המניע לפרסום הספר על שמיר: "הוצאת לוין שמה לה למטרה להביא לקוראי וחובבי האמנות הישראלית פנים שונות ומגוונות של יצירות אמנים מקומיים. מבחינה זו, פרסום ספר חדש על יצירת אלי שמיר הייתה בחירה טבעית ודי מתבקשת. מדובר באמן עתיר ניסיון, מורה מחונן לאמנות, שהוציא תחת אמתחתו עבודות יפהפיות ומרתקות. בשנתיים האחרונות התקיימו בשיתוף פעולה מקסים בין שני מוזיאונים חשובים בארץ שתי תערוכות יחיד על יצירתו, שאוגדו תחת השם 'גבולות המבט': הראשונה, במוזיאון הרצליה ('זמן דיוקן'), עסקה בדיוקנאותיו, ואילו השנייה, במשכן עין חרוד ('גבולות') בגבולות נוף ובנופי גבול. נוסף על אלה, הוקרן באותה תקופה סרט דוקומנטרי בשם 'שיר ערש לעמק', בבימוייו של בן שני, העוקב במשך עשר שנים אחר אלי שמיר, פועלו, תהליך היצירה והשינויים האישיים שחלו באמן. הדחף שהתעורר אצל גדעון עפרת לחבר ספר על יצירות אלי שמיר ולהעמיק בהן, והרצון שלי להמשיך ולתמוך באמנות הישראלית, חברו יחד והביאו בסופו של דבר לתוצר המוגמר הזה, שמעלה על נס את אחד מגדולי האמנים הניאו-ריאליסטיים בישראל כיום."
אלי שמיר: עיונים ביצירותיו
הוצאת לוין, 2022
כתיבה ועריכה: גדעון עפרת
עיצוב והפקה: אדם חלוץ, מגן חלוץ
צילום: אסף ורן ארדה, אברהם חי, אורי שדה, מרגריטה פרלין, הדר סייפן
תרגום מאמר באנגלית: טליה הלקין
עריכת תוכן: עלווה חלוץ
מספר עמ': 277
