נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים היום, רביעי, ח' באדר, 1 במרץ, בטקס סיום קורס חובלים מספר 146. בטקס נשאו דברים גם, שר הביטחון, יואב גלנט, הרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי ומפקד חיל-הים אלוף דוד סער סלמה. במהלך הטקס הנשיא חשף את דרגתו של מצטיין מגמת שייט וקורס חובלים, סגן בן לוי.
מצורף נאומו המלא של נשיא המדינה:
״אירועי הטרור של החודש האחרון גבו מאיתנו מחיר כבד מאד. גם הטקס החגיגי והמרגש הזה, מתקיים בעיצומם של ימים קשים וכואבים. כואבים עבורנו כעם, וכואבים במיוחד עבור חיל הים. אני מבקש להעלות כאן, את דמותו וזכרו של סמל ראשון הלל יניב זכרו לברכה – שסיים את שירותו בחיל הים ממש לפני שבועות ספורים, כסגן מפקד דבורה מוערך; ונרצח לפני ימים ספורים בפיגוע ירי בשומרון, יחד עם אחיו הצעיר, יגל זיכרו לברכה.
ביקרתי אתמול את משפחת יניב האבלה, ומילותיה של אם המשפחה, אם הבנים, אסתי יניב, עדיין מהדהדות באוזניי, כפי שנצרבו בנפשם של רבים מאזרחי ישראל: "אנחנו רוצים אחדות", היא קראה, היא דרשה, והוסיפה: "אנשים אחים אנחנו". מתוך תהומות השכול, ברגע הקשה והנורא ביותר שאדם יכול לחוות בחייו, זעקה אסתי יניב, האם השכולה מילה אחת ויחידה: אחדות. בימים מורכבים כאלו, בזמנים בהם נדמה שהפכנו מפולגים ומשוסעים יותר מתמיד, דבריה של אסתי יניב הם תמציתו המזוקקת של צו השעה. כולנו צריכים להתייצב יחד, לזכור ולהתחייב: לא נתפצל לשני עמים, ולא נחיה בשתי מדינות. יש לנו עם אחד ומדינה אחת – יהודית ודמוקרטית. דבר לא יערער את אמונתנו בצדקת הדרך, דבר לא יחליש את אחיזתנו במולדתנו. אנחנו נגבר על הטרור, ונגבר עליו יחד – כאיש אחד בלב אחד.
מדינת ישראל, החברה הישראלית, כולנו – נמצאים בשעה קשה של משבר פנימי, עמוק וחמור שמאיים על כולנו. הוא מאיים על החוסן הפנימי ועל הסולידריות הישראלית. הוא מסוכן. מסוכן מאד. אני פונה מכאן לאזרחיות ואזרחי ישראל ביום הקשה והכואב הזה: אני שומע את קולכם, אחיי ואחיותיי, קולות של אזרחים ישראלים פטריוטים החרדים לדמוקרטיה הישראלית. אני רואה את המחאה, את החרדה ואת החשש הבוקע מעומק ליבכם – חשש אותו הבעתי גם אני לגבי החקיקה כפי שהיא מובאת כעת. אני מרגיש היטב את עומק הכאב, ואת עומק הדאגה לגורלה של המדינה.
אנחנו עלולים להתדרדר לתהום נוראה ומנגד אנחנו יכולים להגיע לפתרון בהסכמה רחבה. לא אתן למדינת ישראל שלנו – של כולנו – להגיע אל נקודת האל-חזור, לא אתן לאסון ההיסטורי הזה להתרחש. לעולם לא אוותר על אף חלק בחברה הישראלית – וגם לא על הסיכוי להגיע להסכמה רחבה. אני יודע שרבים רבים רבים מכם כמהים לכך; ואני אתכם. אני חרד לגורלנו המשותף. חרד למדינה שלנו, שעצם הקמתה היה נס גלוי, ושהצלחתה היא פרי עמלנו כולנו.
לוותר או להרים ידיים – זה פתרון קל, אבל זו לא תכנית עבודה. בחודשיים האחרונים אני מחפש את ההזדמנות בתוככי המשבר, אני מאמין בכל ליבי שאפשר להפוך את רגע המשבר הזה לרגע חוקתי מכונן. רגע בו נבצר לדורות את הדמוקרטיה שלנו, את עקרונות מגילת העצמאות, את עליונות החוק, את זכויות האדם, ואת האיזונים והבלמים בין הרשויות. אני מאמין שאפשר להפוך את הקרקע הבוערת תחת רגלינו לאדמה פורייה ובשלה להסכמות – שיביאו למדינת ישראל יציבות לשנים ולדורות, וישקפו באופן העמוק ביותר את העקרונות הדמוקרטיים והיהודיים של מדינתנו – שמופיעים באופן ברור ומחייב במגילת העצמאות.
חובלות וחובלים יקרים, אתם מנהיגי העתיד של מדינת ישראל, האחדות שלכם, השותפות שלכם למול גלי הענק שמאיימים מכל עבר, היא ההשראה שלי, היא ההשראה של כולנו.
קורס חובלים נחשב, ובצדק, לאחד המסלולים התובעניים, הקשים, והמאתגרים ביותר שיש בצה"ל. רבים מגיעים לשלב המיונים, רבים רוצים, רבים חולמים, אבל רק מעטים – נבחרות ונבחרים – ניצבים היום במגרש המסדרים. אני שמח במיוחד לראות שיש פה ייצוג מכובד מאד של חובלות, ולא בפעם הראשונה. זה לא יוצא דופן, זה לא צריך להיות חריג, זה ייצוג של המציאות הישראלית המבורכת. תרומתכן למדינת ישראל לא תסולא בפז. אתן חלק מובנה, הכרחי ומוביל בחיל הים ובצה"ל כולו; ודוגמה לכולנו, לחברה הישראלית כולה.
יקיריי הבוגרים והבוגרות – אחרי שגברתם על החזקות בסערות, ועל הגבוהים שבגלים. אחרי שהוכחתם פעם אחר פעם את יתרון הרוח האנושית על פני רוחות הים. עכשיו – יש לכם על הכתפיים אחריות לאומית. עכשיו – אתם חלק קריטי, מהותי וייחודי בביטחון מדינת ישראל ועם ישראל. אני, אנחנו, סומכים עליכם שתביאו אותנו לחוף מבטחים. כל הכבוד לכם!
אני רוצה להודות למשפחות היקרות. אתם המטען על הספינה של הבוגרים – מטען של ערכים של נתינה, של תרומה, של אהבת העם הים והארץ – אתם הנחתם. אתם הפחתם את הרוח במפרשים והייתם עוגן של תמיכה לכל אורך הדרך. אנחנו מודים לכם על כך וגאים – בהם וגם בכם. חובלות וחובלים יקרים, הפליגו אל עבר האופק ושובו הביתה בשלום!"
