נשיא המדינה:
"ככל שגוברת עוצמתו של האובדן האישי, ככל שגובר הכאב הפרטי העמוק, נעשה הציווי שחל עלינו כחברה וכאומה – נוקב ומחייב יותר; מדרבן אותנו לפסוע בתלם, בתלם שחרשו, להיות ראויים למורשתם, להמשיך לארוג – שתי וערב, חברה ישראלית מוסרית, מלוכדת, מאוחדת. וזה הציווי, ציווי שאולי חיוני יותר מכל בימים אלה ממש- חברה המתגברת על חילוקי דעות בשיח משותף, חברה הבונה גשרים על פני מים סוערים; חברה ישראלית חפצת חיים, מקשיבה וקשובה לקולות המגוונים שבתוכה; מחויבת לדבוק איש ברעהו, לדבוק ולא להיפרד״
נשיא המדינה נשא דברים היום, יום רביעי, י"ז שבט, 8 בפברואר בטקס הזיכרון לחללי אסון המסוקים במלאת 26 שנים לאסון. עוד נכחו בטקס: שר הביטחון יואב גלנט, סגן הרמטכ"ל אלוף אמיר ברעם, יו"ר ארגון יד לבנים אלי בן שם, יו״ר ארגון אלמנות ויתומי צה״ל תמי שלח ומשפחות הנופלים.
מצורפים דבריו המלאים של הנשיא:
"קשה לחשוב על ניגוד חריף יותר מזה: נוף גלילי מפעים, נחלים שוצפים, ריחות פריחה, טבע שוקט ויפה; ובאבחת חרב, לעת ערב, זועקים השמיים באש תופת, ורועדת האדמה. כל מי שהיה אז מבוגר מספיק לא ישכח את הלילה ההוא, הארור. את האסון המחריד – בו איבדנו את טובי בנינו; שראינו אותם ונראה אותם גם בהמשך את הטיסה –ממנה לא שרד איש, ממנה לא שבו הבנים הביתה.
"אָבִי בָּנָה מִזְבֵּחַ וְלִי אָמַר: "לֵךְ לְקוֹשֵש עֵצִים, הַשֶּׂה לְעוֹלָה יִמָּצֵא בֵּין הַשִיחִים"; וְאָבִי הוֹשִיט לִי אֶת הַמַּאֲכֶלֶת וְלִי אָמַר: אֱלֹהִים יַמְצִיא לָנוּ נֶחָמָה יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ!" וַאֲנִי אָמַרְתִּי: "הִנֵּה אֲנִי, קָחֵנִי…" וּבְנִי עֵרָן שוֹכֵב עָקוּד, נוֹעֵץ עֵינָיו בַּשָּׁמַיִם וְהוּא תָּמִים מִכְּדֵי לִשְׁאֹל וּלְהָבִין. וַאֲנִי אָמַרְתִּי: "הִנֵּה אֲנִי, קָחֵנִי…".
את המילים הללו, שכאבן חודר את הנשמה, כתב איתן פרץ, כשהתבשר בבשורה הנוראה – על מותו של בנו – ערן, באסון המסוקים. ערן פרץ, וכל אחד ואחד מ-73 הבנים, היקרים והאהובים כל כך – היו תמצית הטוב של החברה הישראלית, מכל גוון, זהות, אמונה ואורחות חיים. קפסולה של החברה הישראלית כל אחד מהם נשא את תבנית נוף מולדתו האישית וכולן יחד יצרו את הפסיפס הנפלא – הישראלי.
הם היו הטובים שבטובים, הערכיים שבערכיים – כי כך חונכו, כי זו תבנית הנוף בה גדלו. תבנית נוף אמיצה, מתנדבת, צועדת בראש. תבנית נוף שחרטה בליבם ערכים של שליחות, של אהבת העם והארץ. וכפי שהאדם, אינו אלא תבנית נוף משפחתו, הולדתו, מולדתו; כך גם המולדת היא תבנית נוף בניה ובנותיה, בוודאי אלו שנפלו על משמרתה. המולדת היא אוסף בתיהם, בכל קצוות ישראל, אוסף צעדיהם בשבילי הארץ ובנחליה, אוסף קולות הצחוק בגני המשחקים של ילדותם, אוסף זרועות האימהות והאבות שחיבקו באהבה עמוקה, אוסף הדלתות עליהן נשמעה הדפיקה – טרם בשורת האיוב – ביום המר והנמהר; אוסף הזיכרונות, התמונות והחוויות שכל אחד מהם השאיר כפיקדון יקר בלבבות: משפחות יקרות, עימכן – בלבבות של כולנו.
מכובדיי – ככל שגוברת עוצמתו של האובדן האישי, ככל שגובר הכאב הפרטי העמוק, נעשה הציווי שחל עלינו כחברה וכאומה – נוקב ומחייב יותר; מדרבן אותנו לפסוע בתלם, בתלם שחרשו, להיות ראויים למורשתם, להמשיך לארוג – שתי וערב, חברה ישראלית מוסרית, מלוכדת, מאוחדת. וזה הציווי, ציווי שאולי חיוני יותר מכל בימים אלה ממש- חברה המתגברת על חילוקי דעות בשיח משותף, חברה הבונה גשרים על פני מים סוערים; חברה ישראלית חפצת חיים, מקשיבה וקשובה לקולות המגוונים שבתוכה; מחויבת לדבוק איש ברעהו, לדבוק ולא להיפרד.
יקיריי ויקירותיי- בני המשפחות, בליל האופל הנורא בו רעדו השמיים הפכתם משפחה גדולה, אחת, משפחת "אסון המסוקים". משפחה הנושאת את נטל הכאב מדי יום. משפחה בה הזיכרונות מייסרים ומלווים כל עונות השנה. ודווקא מתוך האסון, דווקא מתוך השבר והעולם שחרב, רבים מכם מצאתם כוחות אדירים – מעוררי השראה – שהפכו לתרומה לקהילה, לחברה ולמדינה. ועל כך תודתי. אני יודע שאין בכוחן של מילים לרפא את הכאב ולנחם על אובדן כה כבד. ובכל זאת אני מבקש – בשם העם בישראל – לחבק היום כל אחת ואחד מכם, ולהבטיח – זכרם של הבנים לא ימוש מאיתנו לעד.
לאחר נפילתו של ערן פרץ – בנו של איתן, שאת שירו "עקידת ערן" ציטטתי בפתח דבריי, מצאה משפחתו ביומנו צרור שירים, ובהם שיר הנקרא אף הוא "עקידה", ומסתיים במילים אלה: "הוֹ, בָּנַי הַיְקָרִים, אֲנִי עֲלֵיכֶם שׁוֹמֶרֶת גַּם בְּשָׁלְחִי אֶתְכֶם מוּל מַאֲכֶלֶת; הֲרֵי רַק כָּךְ תָּגֵנּוּ עָלַי, עַל אֶרֶץ אָבוֹת, רַק דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁק – דֶּרֶךְ הַדָּם וְהַדְּמָעוֹת. וּמִי יִתֵּן וְתִהְיוּ הַקָּרְבָּן הָאַחֲרוֹן שֶׁנְּשַׁלֵּם וְשֶׁנִּתֵּן בַּעֲבוּר הַשָּׁלוֹם". זוהי חובתנו, שמלווה אותנו יום-יום: להגן על העם והמולדת, ובה בעת – לא לחדול מלקוות ולא אפסיק לפעול למען תכלה המלחמה בארצנו וישכון בה, ובנו – שלום.
יהי זיכרם של בנינו אהובינו הנופלים באסון המסוקים ברוך ונצור בליבנו לעד."
