נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים היום, יום שלישי, ז' באדר, 24 בפברואר, בטקס האזכרה הממלכתי לחללים שמקום קבורתם לא נודע, בהר הרצל.
מצורפים דבריו המלאים של נשיא המדינה :
"מדי שנה אנו נאספים כאן לטקס האזכרה של אהובינו הגיבורים אשר נפלו במערכות ישראל ומקום קבורתם לא נודע, בז' אדר, יום הולדתו ומותו של משה רבנו, שכפי ששמענו וחזרנו ושיננו מקום קבורתו לא נודע.
נתן אלתרמן כתב בשירו ״האם השלישת״- "אמהות שרות". שלוש אמהות שרות, אך האם השלישית עונה במילותיה לשתיים האחרות, המבכות את בניהן שנפלו. וכך כתב: "וְהאֵם הַשּׁלִישִׁית בְּעֵינֶיהָ תּוֹעָה – לֹא הָיָה לִי יָקָר כָּמוֹהוּ… אֵיכָה אֵבְךְּ לִקְרָאתוֹ וְאֵינֶנִּי רוֹאָה אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיפֹה הוּא".
אין כאב יקיריי – שעולה על כאבה של משפחה שכולה. אבל הכאב שלכן – משפחות אהובות ויקרות הוא כפול ומכופל. לכם אין קבר לעלות אליו. אין אבן – להניח עליה ראש, להתייחד ולבכות. יקיריכן טרם זכו למנוחה נכונה ועל כן לכן המשפחות – אין מנוחה.
כמי שמודע לכאב הזה היטב, מהיכרותי האישית עם משפחתה של מיכל, שמצפה זה עשרות שנים, למידע אודות הדוד זוריק – תת אלוף זוריק לב, אינני יודע איך כי אני יודע שהכמיהה והציפייה לוודאות לסגירת מעגל אינן מרפות ואינן חולפות.
כמעט ואין עוד מדינה בעולם, המקדשת כמו מדינת ישראל, את הערך של הבאת החללים לקבורה. והרשימה של הנעדרים, עודנה ארוכה, אך בעמדנו כאן השנה, למול שמות החללים, אנחנו עומדים קצת אחרת, עם סגירתם של שלושה מעגלים. כפי שנאמר ומתואר בסרט המרגש, שבעים ושש שנים חלפו מאז יצא, טוראי ארתור גסנר זכרו לברכה לקרב.
ארתור נפל בקרבות בחבל לכיש, ולאחר שבעים ושש שנה, כעת יש קבר, זה היה מאוד מאוד מרגש לראות את העבודה המדהימה של כל הגורמים. ימים ספורים קודם לכן, באותו החודש ממש, ארבעים ושלוש שנים של המתנה באו גם הן אל סופן. ״לעולם לא נוותר עד שתחזור הביתה״. זו היתה צוואתה של פנינה פלדמן, אמו של רב סמל צביקה פלדמן, שנחשב לחלל שמקום קבורתו לא נודע במלחמת לבנון הראשונה.
במבצע מיוחד של צה"ל והמוסד, כשבע שנים אחרי שהשבנו לכאן גם את חברו לקרב בסולטאן יעקוב רב סמל זכריה באומל זכרונו לברכה, וארבעים ושלוש שנים אחרי שנפלו במערכה, שב צביקה אל אדמת המולדת שכה אהב. צוואתה של פנינה אמו, נתגשמה, לא זכינו לעשות זאת בחייה שלה, אבל זכינו לסגור מעגל, בחיי האומה.
אני מלא תקווה שבשנה הבאה נהיה כאן ונוכל לבשר גם על השבתו של החלל השלישי והאחרון מאותו קרב גבורה בלבנון – רב סמל יהודה כץ ונביא מזור למשפחתו ויקיריו. אני יודע עד כמה משפחתו ואוהביו, אני יודע כמה אני וגם כל עם ישראל- מצפים לכך. לא ננוח ולא נשקוט ונעשה הכל להשיבו.
נוסף על שני אלו, זכינו השנה, למחוק שם נוסף וכואב ברשימה. בחודש חשוון, נובמבר האחרון, הבאנו לקבר ישראל גם את סגן הדר גולדין זכרונו לברכה. אחרי אחת עשרה שנים כואבות, אדמת הארץ קיבלה לתוכה את גופתו של הדר, ועבור כולנו, עוד מעגל קשה וכואב – נסגר.
משפחות יקרות ואהובות, החוב של מדינת ישראל להביא את יקיריכן למנוחה נכונה ולקבר ישראל – הוא צו מוסרי עליון. מאמצים רבים הושקעו ומושקעים לאורך השנים, בחיפושים אחר הנעדרים שמקום קבורתם לא נודע ובהבאתם לקבורה ואני יודע על מאמצים שנמשכים גם בימים אלה ממש, ואפילו תגליות, מאמצים שנוגעים לנעדרים שונים. ואני רוצה להודות לכל היחידות ולכל הגורמים שעושים יום ולילה כדי להביא תוצאות. זו המחויבות המונחת על כתפינו כלפי כל אחת מכן, משפחות אהובות, שהפקדתם בידינו ובדורות הקודמים את היקר לכם מכול.
זוהי חובה יהודית שטבועה במורשת שלנו, כלפי החללים עצמם, עוד מקדמא דנא. וחובה ישראלית מקודשת, של פקודה לא כתובה אבל ברורה, לא משאירים חייל מאחור וגם חלילה, לאחר נפילה.
כמה דאגנו בשנתיים וחצי האחרונות, מאז הטבח הנורא, כמה חששנו, שעוד משפחות תצטרפנה למעגל שלכן, לרשימה הכואבת הארוכה. וכמה שמחנו כשיכולנו להוריד את סיכת החטופים, מדש החולצה, עם שובו של החלל החטוף האחרון לוחם היס"ם רן גואילי ועם הידיעה הברורה – שאין יותר חללים חטופים ברצועת עזה.
בלשכתי בבית הנשיא, ליד הכסא בו אני יושב, מונחות התמונות של נעדרים וחללים שטרם שבו. ואני מסביר זאת לאורחיי, ראשי מדינות, אני מספר על רון ארד ועל יהודה כץ ועל גיא חבר ודרכם אני מספר על כלל הנעדרים מכל מערכות ישראל שמקום קבועתם לא נודע.
עלינו להמשיך ולפעול בנחישות, בכול הכוח – כדי להביא גם את היקירים לקבר ישראל ולהעניק לכולכן, משפחות יקרות, את סגירת המעגל לה אתן כל כך ראויות. מכאן, בטקס החשוב הזה, אני חוזר ומתחייב: לעולם לא נפסיק לחפש אחריהם. לא נפסיק לפעול עד להשבת כל הנעדרים, כולל אלה שמקום קבורתם לא נודע. מדובר בברית העליונה בין המדינה לחייליה שעלינו לעמוד בה במלואה, גם אחרי דורות ועשרות שנים.
אני מחבק ומחזק אתכן ויחד עם כולכם אני מתפלל לרפואת הפצועות והפצועים בגוף ובנפש; לנחמה ומזור עבור כלל המשפחות השכולות האהובות והיקרות – אתן בתוכן; יהי זכרם של חללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע כמו משה רבנו, ברוך, ונצור בלב העם לדור דור ולנצח נצחים."
