השבוע, נחנכו בטקס חגיגי בגן הארכיאולוגי ירושלים הסמוך לכותל המערבי, אתר "חומות העופל" ותצוגת התעודה הכתובה הקדומה ביותר שנחשפה עד כה בירושלים.
פתיחת האתר, שבשטח הגן הלאומי סובב חומות ירושלים, ותצוגת התעודה במרכז דוידסון, מתאפשרת הודות לתרומתם הנדיבה של דניאל מינץ ומרדית ברקמן מארה"ב.
הטקס נערך במעמד ראש העיר ניר ברקת, סמנכ"ל רשות העתיקות ד"ר עוזי דהרי, סמנכ"ל רשות הטבע והגנים מודי אורון, מנהל החברה לפיתוח מזרח ירושלים גדעון שמיר, ד"ר אילת מזר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, והתורמים דניאל מינץ ומרדית ברקמן ובני משפחתם.
עם סיום עבודות החפירה והשימור שביצע מנהל השימור של רשות העתיקות באתר "חומות העופל", יוכלו המבקרים לגעת באופן בלתי אמצעי באבנים ובקירות שבנייתן מספרות את תולדותיה של ירושלים לאורך הדורות. כעת יתאפשר לטייל בנוחות בינות לשרידים הבנויים, במקומות שעד כה לא היה פתוחים לקהל, להתרשם מפארם וללמוד מתוך השלטים ואמצעי ההמחשה השונים על תולדות האזור.
בתחילת שנת 2010 השלימה הארכיאולוגית ד"ר אילת מזר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים את חשיפתם של מערכת ביצורי העופל, שבירושלים. מיד אחר כך החלו עבודות השימור במקום והמקום הוכשר לביקורים.
עבודות השימור הללו נערכו על ידי מנהל השימור של רשות העתיקות, והן נמשכו כחצי שנה.
באתר מוצג מכלול של מבנים שנחשפו לאורך תוואי הביצורים מימי הבית הראשון (המאות העשירית – השישית לפני הספירה). בין היתר נחשף מבנה מרשים המזוהה כבית שער, מבנה ממלכתי, קטע של מגדל וחומת העיר עצמה. ד"ר מזר מציעה לזהות את המבנים כחלק ממכלול הביצורים שנבנו על ידי שלמה המלך בירושלים: "לִבְנוֹת אֶת-בֵּיתוֹ וְאֶת-בֵּית יְהוָה, וְאֶת-חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב". (מלכים א ג:1).
בנוסף לביצורים מימי הבית הראשון נחשפו גם קטעי חומה ומגדלים של העיר הביזנטית ושניים ממגדליה. חומה זו נבנתה על ידי הקיסרית הביזאנטית אֶודוקיה במאה החמישית לסה"נ.
בנוסף למערכת הביצורים הושלמה גם חפירתם של שני חדרים מימי הבית השני (המאה הראשונה לספירה), שהשתמרו לגובה שתי קומות.
גולת הכותרת של החפירות היא חשיפתו המלאה של מבנה בית השער. תכניתו של מבנה מרשים זה כוללת ארבעה חדרים זהים בגודלם, המסודרים משני צידיו של מסדרון רחב שרצפתו עשויה גיר. התוכנית של בית השער אופיינית לימי הבית הראשון (המאות העשירית – השישית לפני הספירה), בדומה לשערים מאותה התקופה שנחשפו במגידו, בבאר שבע ובאשדוד.
ד"ר מזר, מציעה לזהות את בית השער עם 'שער המים' המוזכר במקרא: "וְהַנְּתִינִים הָיוּ יֹשְׁבִים בָּעֹפֶל עַד נֶגֶד שַׁעַר הַמַּיִם לַמִּזְרָח וְהַמִּגְדָּל הַיּוֹצֵא" (נחמיה ג:26).
ממזרח לשער נראית קומת הקרקע של מבנה גדול שנחרב בשרפה עזה. מזר מציעה כי מבנה זה חרב על ידי הבבלים בעת כיבוש העיר בשנת 586 לפני הספירה. על רצפת המבנה התגלו שנים-עשר קנקני חרס גדולים ביותר (פיטסים), שהכילו כנראה שמן או יין. על אחד מקנקני החרס הללו שרדה כתובת עברית: "לשר האו..". הכתובת מעידה על כך שחפץ זה היה שייך לאחד משרי הממלכה. ייתכן שלשר האופים.
במהלך החפירה התגלתה התעודה הכתובה הקדומה ביותר שנחשפה עד כה בירושלים. ממצא ייחודי זה, שלו חשיבות יוצאת דופן בתולדות העיר, יוצג מעתה בתצוגת קבע במרכז דוידסון ויהיה חשוף לציבור. מדובר בשבר של לוח טין קטנטן שעליו טבועה בכתב היתדות כתובת אכדית, היא השפה בינלאומית של אותם הימים. בין המילים שנכתבו במיומנות גבוהה ניתן לקרוא: "היית", "אחרי כן", "לעשות" ו"הם".
הלוח והכתב אופייניים ללוחות ששימשו בעת העתיקה ברחבי מסופוטמיה לתכתובת בינלאומית.
מבדיקות הכתב והחומר ממנו יוצר הלוח עולה שמוצא הלוח באזור ירושלים. נראה כי מדובר בעותק של מכתב ששלח מלך ירושלים דאז, עבד-חבה למלך מצרים. עותק ממכתב זה נשמר כנהוג בארכיון של העיר שלם, היא ירושלים של אותה תקופה.
שבר הלוח מהווה עדות נאמנה למעמדה של ירושלים כעיר ממלכה מרכזית בכנען שנוהלה כעיר מדינה בחסות הממלכה הפרעונית של מצרים.
