ART באומה: מרכז הקונגרסים הבינלאומי "בנייני האומה" ירושלים משיק את "מתחת לעדשה" תערוכת ציורים מעוררת השראה של האמנית זהבה ברקאי.
את מחייתו הוציא ברוך ד'אספינוזה מליטוש עדשות. במשך היום היה היהודי המוחרם ספון בדירתו הקטנה הסמוכה אצל החומה ליד תעלת הוטחראכט, מלטש עדשות למשקפיים ולטלסקופים. בלילות ליטש שפינוזה מילים, מהן התקין בניין פאר פילוסופי המיוסד על עיון שכלי חד כאבן שמיר. שפינוזה מספק לנו דימוי מפתה למאה ה-17 כולה, עידן של מלחמות דת מחד גיסא, ושל הולדתה מחדש של הפילוסופיה הרציונליסטית והחשיבה המדעית, מאידך גיסא. שני זרמים אלה של היסטוריה ושל מחשבה העניקו לנו, לטוב ולרע, את העולם בו אנו חיים היום.
המחקר תחת עדשת המיקרוסקופ ומבעד לעדשת הטלסקופ הביא למהפכה מדעית בכך שחשף וגילה עולם חדש ומרתק של חומר שהיה נסתר מעין אדם. במקביל, הוביל ליטוש העדשות לפיתוחים שהשפיעו על התרבות החזותית, מהציור ההולנדי של וורמיר ועד להולדת הצילום במאה ה-19.
התערוכה "מתחת לעדשה" של זהבה ברקאי בבנייני האומה ירושלים, מגוללת סיפור היסטורי זה, סיפור המונע מסקרנות אנושית לחקור ולהבין את הנגלה – ואת הנסתר – שבעולם סביבנו.
הדמויות בסדרת הציורים בתערוכה מייצגות את סיפורם של אותם יחידים שעבודתם הביאה לפריצות הדרך המדעיות והטכנולוגיות הללו. ראשית השושלת המעניקה לברקאי את ההשראה לעבודותיה בגליליאו גליליי (טלסקופיה לחקר גרמי השמיים וכן מיקרוסקופיה) ואנטוני ואן לוונהוק (מיקרוסקופיה וזיהוי המיקרואורגניזם הראשון), והיא מגיעה עד לחלקה הראשון של המאה ה-20 עם פיתוח המיקרוסקופים האלקטרונים של מקס קנול וארנסט רוסקה.
ברקאי, שהיא פיזיקאית המלמדת את תחום מיקרוסקופית האלקטרונים במשך למעלה משלושים שנה, מבקשת לתת צורה חזותית לאהבת המדע ולהיסטוריה של החשיבה המדעית.
ציוריה הם בחזקת נישואין של אהבה בין העיון המדעי והמחשבה האמנותית. הנופים הפנטסטיים שהיא יוצרת ממשיכים מסורת ציורית של אמנים כמו שמואל בק ויוסל ברגנר, שגם עבורם החפץ הדומם נמלא חיים, והופך לדמות הפועלת לצד הדמויות האנושיות. העבודות המוצגות בתערוכה יוצרות סדר המבטל את ההיררכיה המקובלת בין אדם פועל ומכשיר סביל, בין אורגני למכאני, ובין עבר להווה: מיקרוסקופים זעירים מגיחים מתוך רקמת הזרעים האדומים של רימון ענק; רקעים שחלקם מרקמים הלקוחים מהגדלת מיקרוסקופ אלקטרונים של חומרים שונים, מצלמות ועדשות נצרפות יחד ליצירת ארכיטקטורות דמיוניות. הדמויות האנושיות הנעות בתוך נופים אלה הן ספק מלאכים ספק בני אדם.
מצב עניינים ציורי זה מזכיר לנו את השקפת העולם העתיקה והמודרנית כאחד, לפיה רמות המיקרו והמאקרו של הקיום הפיסי מקיימות ביניהן יחסי סימטריה ודומות. במובן זה, השפה האמנותית שפיתחה האמנית, שהיא גם אשת מדע, היא הזמנה לחשוב את העתיד כהשלכה קדימה של תמונת העבר, ואת העולם המיקרוסקופי הנסתר כנוף המקיף את היקום כולו. אנו, בני האנוש, נקראים לכייל מחדש את עדשת התודעה שלנו, ולהבין את עצמנו כיחידות במארג של האינסוף עצמו.
התערוכה מוצגת בטרקלין טדי בבנייני האומה ירושלים והיא פתוחה לקהל הרחב עד לסוף דצמבר 2022 בתיאום טלפוני מראש
