פייגא מרקס, יו"ר עמותת 'הראש הכרוני שלי': "ממצאי הסקר מוכיחים כי נדרש מענה מערכתי: הרחבת מספר המומחים, קיצור זמני ההמתנה, והנגשת טיפולים מניעתיים לצד מידע והכוונה מעשית כדי למנוע הידרדרות, לצמצם סבל מיותר ולהפחית עומס עתידי על מערכת הבריאות."
מסקר מקיף שערכה עמותת 'הראש הכרוני שלי' בקרב 170 חולי מיגרנה וכאבי ראש בישראל, עולה תמונה מדאיגה בכל הנוגע למצב החולים בתקופה המלחמה בחודש האחרון. הסקר בחן את השפעת המלחמה עם איראן על מצבם הבריאותי, הנפשי והתפקודי של החולים ומצא כי החולים מדווחים על החמרה משמעותית בתסמינים, לצד פגיעה בשגרת החיים והגישה לטיפול.
מבין משיבי הסקר 84.4% מאובחנים עם מיגרנה, בעוד היתר סובלים מסוגי כאבי ראש נוספים כגון כאב ראש מתחי קלאסטר והפרעות נוספות. מבין המשיבים 9.1% הם תושבי ירושלים והסביבה.
מהנתונים עולה כי מאז תחילת המלחמה, למעלה ממחצית מהמשיבים (52.1%) חווים התקפים תכופים יותר,
ו־19.2% נוספים מדווחים כי ההתקפים הפכו חמורים יותר. רק מיעוט מהמשיבים (16.2%) לא הבחינו בשינוי, בעוד 9% חווים התקפים ארוכים יותר ו־3.6% בלבד דיווחו על ירידה בתדירות ההתקפים. במקביל, כמעט מחצית מהמשיבים (49.4%) חוו התקף מיגרנה או כאב ראש במהלך אזעקה או מיד לאחריה – נתון המדגיש את הקשר הישיר בין אירועי חירום להתפרצות התקפים.
ההתמודדות הופכת מורכבת עוד יותר כאשר 89.9% מהמשיבים נאלצו להיכנס למרחב מוגן במהלך התקף, מצב שמקשה על מנוחה והתאוששות. לכך מצטרפת פגיעה רחבה בשינה: 82.1% מדווחים כי אזעקות ואירועים ביטחוניים הפריעו לשינה הרציפה שלהם, כאשר 52.4% מציינים כי השינה נקטעת בפועל עקב אזעקות, ו־32.1% ישנים פחות מהרגיל. בנוסף, 8.3% מתקשים להירדם.
בהתאם לכך, הגורמים המרכזיים להחמרת המיגרנה בתקופת המלחמה הם חוסר שינה (84.5%), לחץ וחרדה (60.1%) ואזעקות והתרעות (54.8%). גם שינויים בשגרה (50.6%), חשיפה מוגברת למסכים (33.9%), רעש ופיצוצים (25%) וחשיפה לחדשות (20.2%) תורמים להחמרה. גורמים נוספים כוללים ירידה למרחבים מוגנים (19.6%), התייבשות (13.7%) ופעילות גופנית (7.1%), כאשר 6.5% בלבד ציינו כי אף אחד מהגורמים אינו משפיע.
השפעת המצב הביטחוני ניכרת גם ברמת הלחץ הכללית: 48.8% מהמשיבים מדווחים על רמת לחץ גבוהה
ו־20.2% על רמת לחץ גבוהה מאוד, לעומת 32.7% בלבד שדיווחו על רמת לחץ נמוכה. בהתאם לכך, 40.5% מציינים כי המצב הביטחוני משפיע מאוד על המיגרנה שלהם, 23.8% מדווחים על השפעה בינונית, 18.5% על השפעה מועטה ו־11.3% על השפעה קיצונית.
השלכות המלחמה ניכרות גם בתפקוד היומיומי: 82.1% מציינים הפרעה לשינה הרציפה, 45.8% מדווחים על פגיעה בעבודה או בלימודים, ו־44.6% מציינים כי האירועים הביטחוניים מקשים על מנוחה בזמן התקף. בנוסף, 40.5% מדווחים כי האירועים גורמים ללחץ וחרדה.
לצד ההחמרה בתסמינים, נרשמת גם עלייה בצורך בטיפול תרופתי: כ־80% מהמשיבים מדווחים כי הם נזקקים ליותר תרופות במהלך המלחמה, בעוד 14.3% לא חוו שינוי ו־1.2% בלבד נזקקו לפחות תרופות. עם זאת, לא כל החולים מצליחים לקבל טיפול: 13% מדווחים כי היה להם קשה להגיע לרופא או למרפאה עקב הנחיות פיקוד העורף, 10.7% נמנעו מפנייה לטיפול בשל המצב הביטחוני, 8.9% דיווחו על ביטול תורים עקב היעדר ממ"ד, 7.1% על דחייה או ביטול טיפולים ו־5.9% על קושי במילוי מרשמים. במקביל, 44.4% כלל לא ניסו לקבל טיפול בתקופה זו.
התחושה בקרב החולים היא של מחסור בתמיכה: 55.4% סבורים כי חולי מיגרנה אינם מקבלים כלל תמיכה מספקת בתקופת המלחמה ו 40.5% מהמשיבים מדווחים כי הם זקוקים ליותר מידע או תמיכה בהתמודדות עם מיגרנה במצבי חירום.
עוד עולה כי אזעקות מהוות טריגר ישיר להתקפים: 48.8% מדווחים כי הן גורמות להחמרה לעיתים קרובות,
ו־28.6% נוספים – לעיתים. נתון נוסף מחזק זאת כאשר 41.1% מציינים כי אזעקות גורמות להחמרה, ו־29.8% מדווחים כי הדבר קורה לעיתים.
כאשר נשאלו על דרכי ההתמודדות, רוב המשיבים ציינו שימוש בתרופות אקוטיות (63.1%) ומנוחה בחדר שקט (51.2%). לצד זאת, 17.9% משתמשים בטכניקות להפחתת סטרס, 17.3% מגבילים חשיפה לחדשות ולמסכים
ו־16.1% נעזרים בשיחות עם משפחה וחברים. עם זאת, שיעור דומה (17.9%) ציין כי "שום דבר לא עוזר"
ו־16.1% נוספים דיווחו כי אין להם פתרון אפקטיבי.
פייגא מרקס, יו"ר עמותת 'הראש הכרוני שלי': "מאז המלחמה חולי מיגרנה מתמודדים עוד יותר מאשר בשגרה עם התקפים רבים לצד מחסור במומחים וזמני המתנה ארוכים. הנגישות הנמוכה לטיפול דוחפת רבים מהחולים למצב של הישרדות, כאשר 45.8% מעידים כי הם נאלצים לצרוך יותר תרופות מה שעלול להוביל להחמרה מצטברת ואף לכאב ראש משימוש יתר. הנתונים מראים שגם הידע והכלים לניהול מיגרנה במצבי חירום חסרים לרבים. לכן נדרש מענה מערכתי: הרחבת מספר המומחים, קיצור זמני ההמתנה, והנגשת טיפולים מניעתיים לצד מידע והכוונה מעשית כדי למנוע הידרדרות, לצמצם סבל מיותר ולהפחית עומס עתידי על מערכת הבריאות."
ד"ר אברהם אשכנזי, נוירולוג, מומחה לכאבי ראש במרכז רפואי שערי צדק: "עבור חולי מיגרנה השיבוש בשגרת החיים והעלייה ברמת המתח והחרדה מובילים במקרים רבים לתכיפות ההתקפים, וצריכה מוגברת של משככי כאבים שעלולים להחמיר את כאבי הראש. במקביל, פחות מטופלים מגיעים לרופא בשל קושי או חשש להתנייד והן בשל זמינות נמוכה יותר של רופאים. התוצאה עלולה להיות החמרה משמעותית במצבם של המטופלים עד כדי הגעה למצב של כאב ראש יומי כרוני. בזמנים כאלה, חשוב לשמור על אורח חיים בריא: להיעזר בטכניקות להפחתת מתח, לשמור על קשר עם הרופא המטפל, ולהיצמד להוראות הטיפול וכך לעבור תקופה מאתגרת זו ללא נזק רפואי מתמשך".
ריקי שני, חולת מיגרנה: "אני מתמודדת עם מיגרנה כבר יותר מ־20 שנה, אבל מאז תחילת המלחמה המצב החמיר מאוד. המתח, חוסר השינה והדאגה, במיוחד כשיש לי ילד חייל קרבי בלבנון, רק מגבירים את ההתקפים. מצאתי את עצמי צורכת תרופות כמעט כמו מים, רק כדי לעבור את היום. ואז, דווקא ברגעים הכי קשים, צריך להתחיל להתמודד שוב עם בירוקרטיה כדי לקבל אישורים לטיפול כי נגמרה השנה. המיגרנה לא נעלמת וההתמודדות לצערי ממשיכה איתה… זה מתסכל, זה מכביד, וזה רק מוסיף עוד לחץ וחרדה שמחמירים את המצב גם ככה. אני מצפה שמשרד הבריאות וקופות החולים יסייעו במקום להקשות".
