לדברי הצוות, שכלל גם את עוה"ד פרופ' יצחק הדרי, ד"ר הנריק רוסטוביץ', גד שילר, אמיר סטמרי, ולאון אמיראס, פקודת המיסים גבייה הינה שריד חקיקה מנדטורי משנת 1929, שתכליתה לספק מסלול מינהלי מקביל למסלול השיפוטי עבור רשויות ציבוריות במדינה, המעוניינות להפעיל הליכי גבייה נגד חייבים.
לדבריהם, פקודה זו מאפשרת לרשות לעקוף את כל ההסדרים הקבועים בחוק, בקשר להוכחת קיומו של החוב וגבייתו בהליך הוצאה לפועל, מעניקה לה סמכות לקבוע חיובו של חוב, ולשלוח ידה לכיסו של האזרח לצורך גבייתו מבלי לפנות לבית המשפט. הפקודה משתמשת במונחים ארכאיים כגון: מוכתר הכפר, שבט וכו' – מונחים אשר התאימו לראשית המאה הקודמת, אך אינם מתאימים לתקופתנו. הפקודה אף נוצלה לרעה לצורך גביית קנסות ותשלומים למד"א.
על פי החלטת הלשכה :
•1. יש לצמצם את פקודת המיסים (גבייה), כך שתחול על גביית מיסי מדינה בלבד (מס הכנסה, מס שבח, מס רכישה, מע"מ), ואף לפעול להחלפתה בנוסח מחודש.
•2. מיסי עירייה ומועצות מקומיות ואזוריות ייגבו מכוח חוק הוצאה לפועל בלבד.
•3. שאר החובות שעד כה נגבו באמצעות פקודת המיסים גבייה, ואשר אינם מיסי מדינה או עירייה, ייגבו מכוח חוק המרכז לגביית קנסות. הכוונה לחובות למל"ל, מד"א, מכבי אש, קנסות בית משפט ומשטרה וכו'.
•4. יש לבטל את סעיף 11 א (1) לפקודת המיסים גבייה, המעניק לרשויות שעבוד ראשון בלא רישומו לגבי מיסים מסוימים.
לדברי עו"ד ארז, "הרציונל לאבחנה בין מיסי עירייה, הנגבים מכוח חוק ההוצל"פ, לשאר המיסים המוזכרים בהמלצות, נעוץ בכשלים שנחשפו בדו"ח מבקר המדינה 2008, לפיהם רשויות מקומיות העניקו לחברות גבייה סמכויות לפעול בתחום של אכיפה מנהלית".
ראש הלשכה אמר, כי "הפקודה היא ארכאית. הפקודה מאפשרת את הסגת גבול מקצוע עריכת הדין. יש להפסיק לאפשר לחברות הגבייה לפעול על פי הפקודה, באופן שפוגע בזכויות אדם".
