משפט ההיסטוריה הוא נקודת התחלה שאין לה סוף. הוא התחיל בכתבה הקודמת, ממשיך בכתבה זו ויתכן כי לעולם לא יסתיים. משפט ההיסטוריה קורה בכל מעגלי החיים גם יחד. משפט ההיסטוריה הוא כל הנקודות מבט שבעולם.
השופט אלוהים סיים את דבריו, כל האנשים בעולם האזינו בקשב רב לקריאה:
"אני מזמין את התביעה לשאת את דבריה".
שבועות ספורים לפני המשפט התפשטה השמועה אודותיו. תעוזת התביעה גנבה את הפוקוס של ההיסטוריה הנאשמת. "מי מעז לתבוע את ההיסטוריה?" השתררו השמועות ברחובות, בייחוד לאור העובדה שכל ערוצי החדשות הותירו את התובע, או "אלמוני" כפי שקראו לו, כנטול כל פרט מזהה.
"צו איסור פרסום רק על זהות התובע?" נשמע העורך הראשי של המהדורה מבעד למיקרופון של השדרן. תקלות טכניות קלות עשויות לספר את האמת. "איפה נשמע דבר כזה? ההיסטוריה היא הדמות המפורסמת כאן. עליה צריך להוציא את הצו!"
"אין לה תומכים…" מלמל העוזר המפוחד מבעד למיקרופון של המהדורה. עוזר המפיק הוא זה שדאג לצווי איסור הפרסום. לקבל אותם מבית המשפט, לחתום עליהם, עבודתו הוכתבה על ידי ההיסטוריה מכל המשתמע מכך. "סביר שמפורסמים מקבלים צו איסור פרסום על מנת לא לאבד את האהדה שלהם, אבל אם אין להם אהדה, אז מה היתרון של הצו?"
ערוצי החדשות עברו לדום. דלתות בית המשפט נפתחו לרווחה והשופט התכבד להזמין את מר…
זמן?
הוא היחיד שההיסטוריה לא משפיעה עליו! איך זה יכול להיות שהוא מעז לתבוע אותה?
הייתה להם מערכת יחסים מדהימה בעבר, פרי אהבתם הם שלושת העדים מהחלק הקודם של הפרוטוקול: העבר, ההווה והעתיד, שחקני המפתח שיכריעו את גזר הדין.
התובע, גרוש במהותו, מקריא את סעיפי התביעה:
-הנך חשודה בחוסר מענה לפניות הציבור.
-הנך חשודה בשירות ללא לקוחות ממליצים.
-הנך חשודה בהעלמת מידע לפי "חוק חופש המידע".
-הנך חשודה באי הלימה לסעיפי החוק הקיימים המגדירים את הלך הזמן ההרמוני ביותר.
-הנך חשודה ברצח בכוונה תחילה של ציפיות הלבבות האנושיים.
-הנך חשודה בקיום הראשון של כתב תביעה עם כמות סעיפים אינסופית.
הזמן תבע את ההיסטוריה, העד הראשי הציץ מבעד דלת בית המשפט ונבהל ממבט עיניו של התובע. עצמאי באופן מוחלט, אינו נמצא במעגל המשפיע והמושפע.
ההיסטוריה ביקשה לעדכן את סעיף השפיות מחדש- "חוסר העמדה לדין מחמת אי שפיות".
חזרה ההיסטוריה על דבריה של גברת צדק, אותה שמעה מבעד לדלת הדיון הקודם.
"האנושות החליטה לצאת נגד כל אבני הבניין של התודעה שלה: אמת, צדק והיסטוריה.
משולש ההנעה שלה".
"אני לא שונה", אמרה ההיסטוריה, "אבל אני האחרונה. אני הצטרפתי לרשימת הנתבעים כאחת מהתביעה הייצוגית. אני דורשת שתזמינו את מר ריפוי לאבחן את יכולתי לעמוד באיחוד נקודות מבט. אני נבדלת, כמו הזמן, קיימת הודות לעצמי. אי אפשר לאחד אותי תחת נקודת מבט אחת!
