משפחות שכולות יקרות ואהובות, אני יודע שדבר לא יוכל לרפא את עולמכן שחרב. כל שנותר לי הוא לחבק אתכן ולייחל – בשם עם שלם – שתזכו למזור ולנחמה, ושנדע להיות ראויים לקורבנכן. אני עומד כאן היום, כנשיא המדינה – בשם מדינת ישראל – ומבקש מכן סליחה. סליחה שנכשלנו בהגנה על יקיריכן. סליחה על הפרת החוזה הבסיסי והמחייב ביותר בין מדינה לאזרחיה – ההגנה על ביטחונם וחייהם.
את שיר הילדים 'בואי אימא' – כתבה לאה נאור. ממקימי קיבוץ נחל עוז, לפני יותר מחמישים וחמש שנים. שיר בקשה ותפילה של ילד לאימו, של ילדה לאימה. "כל האור מזמן הלך לו אל תלכי פתאום גם את. בואי אימא, בואי אימא בואי שבי איתי מעט".
"בואי אימא". מילים שקיבלו משמעות מצמררת, כואבת – מאז טבח שבעה באוקטובר – שמחת תורה. 'בואי אימא'. כשאני חושב על השיר הזה עכשיו, אני מעלה לנגד עיניי את רומי וליה סויסה הקטנות משדרות, שראו את אימא אודיה ואבא דולב נרצחים לנגד עיניהן בידי מפלצות האדם. את אלמוג לוי, שהיה רק בן שנתיים ושלושה חודשים, כשאימו, עינב, נרצחה בפסטיבל 'נובה', ומחכה עדיין לאבא שלו אור שחטוף בעזה, שיחזור. אני חושב על התאומים ליאל וינאי חצרוני בני ה-12 מבארי, שבחיים ובמותם לא נפרדו. זמן קצר לפני שנרצחה ביקשה ליאל מכוחות הביטחון "אתם יכולים בבקשה לקחת אותנו? אני ילדה, יש לי בית ספר מחר".
אני חושב על רועי וגיא התאומים, בני עשרה חודשים, ששהו לבד בממ"ד בכפר עזה שעות על גבי שעות! אחרי שהוריהם, איתי והדר ברדיצ'בסקי נרצחו. אני חושב על ילדיהם של סמדר ורועי עידן זכרם לברכה; ושל גיל תעסה זכרו לברכה, וסבין שתיבדל לחיים ארוכים; שראו את הוריהם נרצחים באותו יום ארור, וגילו עוז, תעצומות וערבות הדדית שקשה אפילו לדמיין. אני חושב על אריאל וכפיר ביבס. ואימא שלהם – שירי, ואביהם – ירדן; שנחטפו – ואיננו יודעים מה עלה בגורלם, וסיפורם מהדהד בעולם כולו.
אני חושב על משפחות שלמות שנמחקו! על יבגני ודינה והילדים, אלין בת השבע ואיתן בן החמש – משפחת קפישטר, שחזרו מקמפינג בטבע, ובדרכם הביתה, לבאר שבע, נתקלו במחבלים, ואיש מהם לא שרד. אני חושב על משפחת קוץ מכפר עזה. אבא אביב, אימא ליבנת והילדים – רותם, יפתח ויונתן. אביב עוד הספיק לאסוף את כולם אליו ולחבק אותם יחד חיבוק גדול לפני שנרצחו. וכך גם מצאו אותם – שרופים, מחובקים, עקודים בחוט תיל דוקרני, שכרכו סביבם המרצחים השפלים. אני חושב על משפחת קדם סימן טוב מניר עוז. תמרי וג'וני, שחר וארבל התאומות, בנות חמש וחצי, ועומר, רק בן שנתיים. משפחה יפה ואהובה שנטבחה כולה.
אחיותיי ואחיי. כ-900 אזרחיות ואזרחים חללי איבה, תמימים, זכים, טהורים, נרצחו לכל אורך המערכה הקשה, שהחלה במתקפה הרצחנית של מפלצות חמאס – אשר קמו עלינו באכזריות ברברית, שכל כולה פשע נגד האנושות. בהם עשרות רבות של תינוקות, ילדים, נערות ונערים, עולמות שלמים, עתידנו! תקוותיכן, משפחות יקרות, ותקוותינו. מאות ילדים יתומי פעולות איבה. יותר ממאה הורים שכולים – שנותרו ללא ילדים כלל. קרוב לאלפיים אזרחים שנותרו ללא אחים ואחיות.
האמינו לי, הייתי רוצה, בכל ליבי, לספר כאן, עכשיו, על כולם. על כל האזרחיות והאזרחים – בנותינו ובנינו, אחיותינו ואחינו, היפים והנעימים ביותר – שנרצחו בשבעה באוקטובר ובמערכה כולה – גם בימים האחרונים ממש. על כל אחת ואחד מהם. לנקוב בשמם, לתאר את צחוקם, את חיוכם, את מראה פניהם היפות. את חלומותיהם שנגדעו. כי יש הרי כל כך הרבה מה לספר. אבל מתינו רבים כל כך. רבים מדי. יהודים, מוסלמים, דרוזים ונוצרים, ותיקים ועולים, ישראלים ואזרחי מדינות נוספות, משלל אורחות חיים, אמונות והשקפות. שנטבחו, נפצעו ונחטפו – בערים, בקיבוצים, במושבים, בישובים בפסטיבלי מוזיקה, במצבים, בבסיסים.
אך לא רק האובדן הנורא עומד לנגד עיניי, אלא גם הגבורה, התעצומות, האהבה והאמונה. גם שם, מתוך האפלה, בגיא צלמוות, בשעות ארוכות של אימה, זהרו, זרחו והאירו האהובות והאהובים שלכן. גיבורות וגיבורים, בני כל הגילים, ללא מדים ופעמים רבות ללא נשק, שניצבו מול הצוררים בגבורה עילאית ובאצילות נפש ממש, גם ברגעי חייהם האחרונים. בחדרי הבתים, במיטות התינוקות, בממ"דים, בשבילים וברחובות, בכבישים ובדרכים, בחדרי המדרגות, בגינות, באתרי המסיבות, במרפאות, במיגוניות. במנהרות חמאס – חטופים בעזה. ובכל אתר ואתר. לא נשכח לעולם את גבורתם ואת הקרבתם של כל חללי הטרור והאיבה במערכה הקשה הזו – בדרום, בצפון, בכל רחבי הארץ, וגם בחו"ל.
משפחות שכולות אהובות ויקרות, מכובדי. יחד אתכם אני מייחל, ומתפלל, וזועק – שוב ושוב ושוב – לשובם של החטופות והחטופים, שזועקים אלינו כבר יותר משנה מתוך המנהרות החשוכות: "הושע-נא". קול דמי אחיותינו ואחינו צועקים אלינו מתחת לאדמה, ואנחנו חייבים לפעול בכל דרך: להציל אותם ולהביא אותם הביתה! יצרנו לנו כעת חלון הזדמנויות שאנחנו מוכרחים לממש! קדושת החיים שזורמת בעורקינו כאומה וכמדינה מחייבת אותנו למלא בדחיפות את הצו האנושי, המוסרי, היהודי והישראלי העליון: ולהשיבם. מי לביתו, ומי לקבר ישראל.
עלינו כמובן להמשיך ולפעול על מנת לשקם ולתמוך בכל המובנים, בכם – בנות ובני משפחות נפגעי פעולות האיבה; ולשקם, להחזיר ולהצמיח בביטחון מלא את המשפחות והקהילות העקורות מנוף מולדתן.
אני נושא תפילה – בשם העם כולו – להצלחתם ושלומם של לוחמי צה"ל וכוחות הביטחון ומפקדיהם – ביבשה, באוויר ובים, ולרפואת הגוף והנפש של כלל פצועי פעולות האיבה ומערכות ישראל, שבימים אלו אנו מקבלים תזכורות כואבות ומייסרות, עד כמה קשה המסע שלהם חזרה לחיים, ועד כמה הם זקוקים לתמיכה ולליווי לכל אורך הדרך. יהי זכר נרצחי פעולות האיבה בשבעה באוקטובר – שמחת תורה – ובמערכה כולה חקוק על לוח לב האומה לדור דור.
לפרטים נוספים:
דוברות בית הנשיא – 02-6707256/1
נאור יחיא – דובר בית הנשיא 052-9250150
שיר אפיק סלע – סגנית דובר בית הנשיא 052-9254885
